הניכור ההורי גורע מתפקודו של ההורה הלא משמורן, ופוגע באופן ישיר וקריטי במערכת היחסים של ההורה המנוכר עם ילדיו.
בספרה של ד"ר שרון פרילינג "ניכור הורי", מציינת המחברת את תחילת התופעה של הניכור ההורי, התסמינים וההתמודדות עם אתגר קשה זה.
בשנת 1985, ד"ר ריצ'ארד גרדנר, פסיכיאטר ילדים, הגדיר הפרעה פסיכיאטרית חדשה "תסמונת הניכור ההורי", הפרעה אשר מופיעה אצל ילדים בהליכי משמורת, כאשר הביטוי הראשוני של התופעה הוא בהשמצות חוזרות ונשנות של הילד את אחד ההורים, אותו הורה אשר מוגדר כמנוכר וזאת ללא כל הצדקה.
למעשה, ההורה המנכר שוטף את מוחו של הילד ואף מטמיע באופן עקבי רעיונות, זיכרונות ואירועים אשר לא היו, כנגד ההורה המנוכר.
עפ"י ד"ר גרדנר, ישנם 8 תסמינים המאפיינים את תופעת הניכור ההורי:
- מסע השמצה נגד ההורה המנוכר.
- הסברים לא רציונאליים להתנהגות המופגנת נגד ההורה המנוכר.
- העדר אמביוולנטיות מצד הילד וההורה המנכר כלפי ההורה המנוכר.
- הילד מביע עמדות עצמאיות, ומבטל את הסמכות ההורית של ההורה המנוכר.
- תמיכה אוטומטית בהורה המנכר בויכוח בין ההורים, מתוך מחשבה אמיתית כי ההורה המנכר הוא ההורה הטוב.
- העדר רגשות אשם מצד הילד כלפי ההורה המנוכר, והתנהגות אכזרית כלפיו.
- שימוש בתסריט אשר נשתל בראשו ע"י ההורה המנכר, ולא היה מעולם.
- התרחבות העוינות והניכור כלפי משפחתו של ההורה המנוכר.
אם זיהיתם את התסמינים הללו אצל ילדיכם, אל תוותרו עליהם, תעשו הכל על מנת להשיב את ילדיכם אליכם. במדינה שלנו זוהי תופעה אשר בתי המשפט רק החלו להתמודד איתה, יש עוד הרבה עבודה לטובת טיפול בקטינים אלה וזהו התפקיד שלנו כעו"ד בתחום.
אם אתם עו"ד בתחום המשפחה וטרם קראתם ספר זה, ממליצה בחום על מנת שנוכל לקבל את כל הכלים לטובת עזרה להורים וקטינים אשר סובלים מהניכור ההורי.
