שופט בית משפט לענייני משפחה בת"א, יחזקאל אליהו, קיבל תביעה שהגישה אמו של גבר שנפטר באשר לצו הירושה של בנה, ודחה את ההתנגדות לבקשה אותה הגישה אשתו.
בית המשפט פירש את המונח "בן-זוג", וקבע שהנישואין בין השניים היו ריקים מתוכן מהאשה החלה חיים חדשים עם גבר אחר.
השופט יחזקאל גם קיבל באופן חלקי את תביעת האם לפסק דין הצהרתי, וקבע כי היא זכאית לפסק דין הצהרתי באשר למגרש שנותר, אך התביעה שהגישה לגבי הכספים בחשבונות הבנק של בנה נדחית.
במסגרת פסק הדין, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בשאלת פרשנות המונח "בן זוג" לצרכי סעיפים 10 ו- 11 לחוק הירושה, האם פרשנות פורמאלית ודווקנית ולפיה במקום שלא סודר גט, יש לראות בצדדים כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה? או פרשנות מהותית ולפיה מקום בו יקבע כי המדובר בנישואין ריקים מתוכן, "על הנייר" אזי יש לקבוע שלעניין הירושה אין בפנינו בני זוג?
על פי התביעה שהגישו הוריו של המנוח שנפטר לפני מספר שנים, הוא לקה בליבו ובעקבות כך גם באירוע מוחי, איבד את הכרתו, שקע בתרדמת ולא שב להכרתו עד יום מותו – לאורך 12 שנה, עד שנפטר.
הנתבעת היא אשתו של המנוח, שנותרה נשואה לו עד יום מותו. לשניים לא היו ילדים.
לאחר מותו, הגישה אמו של המנוח לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח, ותחת פרטי המוריש ציינה כי המנוח נפטר כשהוא "חסוי והנישואין פקעו".
בחלק ב' לבקשה, תחת הכותרת "בן הזוג והקרובים של המוריש", ציינה כי למוריש לא הייתה במותו בת זוג. לפיכך, עתרה בבקשתה להוצאת צו ירושה לפיו היא ובעלה, כהוריו של המנוח, זכאים לרשת את מלוא עזבון המנוח, בשיעור של מחצית כל אחד.
בבקשתה לרשם, שעניינה בשאלה אם המנוח הותיר אחריו צוואה, ציינה כי מאחר והבן נפגע 12 שנה לפני כן, ומאז היה חסוי עד ליום פטירתו – אין לה מידע בעניין זה. לטענתה הוא השאיר בידיה מכתב בו הביע את רצונו כי אמו תהיה אחראית על כל פעולה שהיא.
אשתו הגישה התנגדות לבקשת האם למתן צו ירושה.
לטענתה, האם יודעת היטב כי היא הייתה אשתו של המנוח מזה 25 שנה, וכי היא אלמנתו.
האשה טענה כי הבקשה עזת מצח וכוזבת, בה האם מעזה לטעון טענה שקרית ולפיה למנוח בעת פטירתו לא הייתה בת זוג ונישואיו "פקעו", תוך שהיא עצמה מצרפת לבקשתה מסמכים האומרים בבירור את ההפך מכך (הודעת הפטירה ותעודת הפטירה).
עוד הוסיפה האשה וטענה כי בשל האמור אף הגישה כנגד התובעת תלונה במשטרה.
"מעשיה והתנהגותה הפסולים (והפליליים) של התובעת הם ניסיון מכוון וחסר תום לב לנשלה בדרכי מרמה מזכויות הירושה שלה כאלמנתו של המנוח, ולקבל במרמה צו ירושה המגדיל את זכויותיה של התובעת וזכויות בעלה בעזבון, על חשבון זכויותיה על פי דין", כתבה האשה.
עוד הוסיפה האשה כי היא מונתה כאפוטרופסית לגוף המנוח יחד עם התובעת, והעובדה כי המנוח הפך חסוי לא הפקיעה את נישואיו ולא שינתה את מעמדה כאשתו של המנוח, ולאחר פטירתו- אלמנתו.
האישה עתרה לדחיית בקשת התובעת למתן צו ירושה, אשר על פיו הנתבעת כאלמנת המנוח, אשר הותיר אחריו הורים, יורשת מחצית מהעזבון ואילו התובעת ובעלה כהוריו של המנוח יורשים את המחצית השנייה.
השופט יחזקאל, שכאמור דחה את בקשת האשה, גם תהה לגבי התלונה במשטרה. "לא ברור כלל מה ראתה הנתבעת מקום להגיש תלונה במשטרה כנגד התובעת, משהאמור בבקשה שהגישה לצו ירושה משקף את אומד דעתה של התובעת לגבי המצב העובדתי והמשפטי בדבר פקיעת הנישואין בין הצדדים ובפרט, נוכח התנהלותה היא ובחירתה להתעלם לחלוטין מעובדות מהותיות אלה ולהכמינן בהתנגדות שהגישה", כתב השופט יחזקאל.
השופט הוסיף: "לטעמי, וכפי שיפורט להלן בהרחבה, די באמור בתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת והאמור בסיכומיה לעניין זה כדי לקבוע באופן ברור וחד משמעי כי במות המוריש לא הייתה הנתבעת בת זוגו של המנוח במובן המהותי והטבעי של המונח "בן זוג", וכי ללא ספק במועד פטירתו של המנוח הייתה בת זוגו של ר' עמו קיימה זוגיות ותא משפחתי לכל דבר ועניין".
