בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, והותיר על כנם הן את ההרשעה והן את העונש של 12 שנות מאסר בפועל, שהושת על ברק נגר, שופט באיגוד כדורעף לשעבר, לאחר שניסה לרצוח את עמיתו למקצוע. לפני נסיון הרצח הרג נגר כלב וחתול, כאשר "התאמן", לגרסתו, לצורך ביצוע הרצח.
בית המשפט דחה את טענתו של נגר לאי שפיות הדעת, וציין כי " אכן המערער לוקה במחלת נפש…ברם, מכלול הדברים מוביל בבירור למסקנה כי המערער ביצע את המעשים מתוך מודעות מלאה, מתוך רצייה ומתוך בחירה רצונית לעשותם".
הכל החל לפני כארבע שנים, כאשר נגר הזמין את המתלונן לדירה באמתלת שווא כי הוא רוצה לשוחח איתו ולצאת לבלות, והשקה אותו באלכוהול בו המיס כ-29 כדורי קלונקס וכדור נוקטרנו. כאשר המתלונן היה מעורפל, דקר אותו בצווארו מספר פעמים באמצעות סכין וחנק אותו. המתלונן נאבק עם הנאשם והצליח להימלט מהדירה כשהוא שותת דם. הנאשם הורשע בבית המשפט המחוזי בת"א בביצוע עבירות של נסיון רצח, שיבוש מהלכי משפט והיזק לבעל חיים, ונידון לעונש של 12 שנות מאסר בפועל.
מהכרעת הדין עלה כי גמלה בליבו של נגר ההחלטה להמית את המתלונן בתליה בדירה בה שהה, כאמור על רקע ההיכרות בין השניים כשופטים באיגוד הכדורעף של ישראל, וכן תכנן לבתר את גופתו ולהעלימה. במסגרת התוכנית הוא הצטייד בחבל, בתרופות, רכש שקיות אשפה, סרט הדבקה, מסור ושתי סכינים. בנוסף, וכחלק מההכנות לתוכנית, הרג את החתול של בעלי הדירה שבדירתם התגורר על מנת לשמור על אותו חתול, בכך שדקר אותו בסכין, ולמחרת, לאחר שאיתר כלבה לאימוץ והביאה משדרות, הרג גם אותה, בדקירות סכין.
במסגרת ערעורו לבית המשפט העליון, טען נגר שיש לזכותו מאחר שלא היה אחראי למעשיו, לטענתו כי ביצע את המעשים עקב מחשבות שווא, בעטיין סבר שהוא מקבל מסרים סמויים ועקיפים מסוכנות ביון עלומה, ולפיהם עליו לעבור מבחנים על מנת להיות סוכן חשאי. לדבריו, המבחן הראשון היה להרוג חתול, המבחן השני היה להרוג כלב, והמבחן השלישי היה להרוג בן אדם.
בית המשפט העליון קיבל, כאמור, את עמדת הפרקליטות ודחה את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בית המשפט אימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להעדפת חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, לפיה המערער היה אחראי למעשיו, וקבע כי הנאשם לא היה נתון במצב מאני או פסיכוטי בימים ובשעות שקדמו לתקיפת המתלונן וגם לא בסמוך לתקיפת המתלונן או לאחר מכן.
"אכן המערער לוקה במחלת נפש, ואף אין חולק כי חלה התדרדרות במצבו בתקופה שקדמה לאירוע. ברם, מכלול הדברים מוביל בבירור למסקנה כי המערער ביצע את המעשים מתוך מודעות מלאה, מתוך רצייה ומתוך בחירה רצונית לעשותם. לפיכך, אין לקבל את טענתו כי הוא חוסה בגדרו של סייג אי השפיות, ולא קמה עילה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. הוא הדין לגבי גזר הדין".
ביחס לגזר הדין, במסגרתו נידון נגר לעונש של 12 שנות מאסר, קבע בית המשפט העליון, כי "אין יסוד לטענה כי העונש שהושת על המערער נוטה לחומרה. עבירה של ניסיון לרצח היא עבירה חמורה עד מאד… הנסיבות בהן בוצעה העבירה במקרה שלפנינו אף הן חמורות: החל מהתכנון המוקדם; עבור בניצול טוב לבו של המתלונן ומערכת היחסים החברית ששררה בין השניים; וכלה באכזריות וקור הרוח בהן ביצע המערער את מעשיו, כפי שהתבטאו בדקירת חתולו של בעל הדירה למוות, בשיסוף גרונה של גורת הכלבים שגססה לאיטה, בהשקיית המתלונן בחומרים שיערפלו את חושיו, בחיתוך גרונו בעודו ישן, ובניסיון לחנוק אותו למוות לכשהתעורר…. אכן, אלמלא עוז רוחו של המתלונן, ספק אם דבר היה מונע בעד המערער מלהשלים את משימתו המזוויעה".
