גנבת התיקים הסדרתית, שמחה חסון בת ה-56, שמאחוריה 40 שנות עבריינות, תיכנס שוב לכלא והפעם למשך 16 חודשים, לאחר שנגזר דינה על ידי השופט שמאי בקר בגין 9 אישומים של גניבת תיקים מאזרחים. השופט בקר גם הורה לה לפצות את המתלוננים באלף שקלים כל אחד.
15 הרשעות קודמות ו-120 תיקים פלילים לא הרתיעו את חסון, שפעילה כבר משנות השמונים בתחום עבירות הגניבה. הפעם חסון הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות של גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, גניבה בצוותא חדא ועבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך ארבעה חודשים ביצעה חסון יחד עם אחר גניבות של תיקי יד והונאות בכרטיסי חיוב, במספר הזדמנויות. חסון נהגה לשבת בבתי קפה, לחכות לשעת כושר ואז לסחוב תיקים של לקוחות. על פי הנטען, בחלק מהתיקים היו מכשירים ניידים וכרטיסי אשראי, שבאמצעותם משכה אלפי שקלים. כתב האישום תיאר, בכל אישום בנפרד, את דרך ביצוע הגניבות וההונאות. חסון נעזרה לעיתים בפאה, במשקפיים, ובתיק או בשקית גדולה בהם הטמינה את התיק שגנבה, כך שזה הועלם מן העין על נקלה.
חסון נתפסה לאחר שגנבה את תיק ובו היו ארבעה כרטיסי אשראי, וזמן קצר לאחר שגנבה את התיק ביצעה שלוש משיכות של כסף מזומן באמצעות כרטיסי האשראי הגנובים, בסך כולל של עשרת אלפים שקלים. היא השתמשה בקוד הסודי שהיה כתוב על פתק בצמוד לכרטיס. בעת שחסון ביצעה את משיכות הכספים מהכרטיסים, צילם את מעשיה שוטר שעמד מאחוריה, חסון נעצרה על ידי השוטר וכאשר הוא אחז בה על מנת שלא תימלט, נשכה את ידו בחוזקה.
בטיעונים לעונש, הדגיש התובע בעיקר את הפגיעה בערך "והדרת פני זקן" נוכח גילן המבוגר של המתלוננות, לשיטתו. התובע טען כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים במקרה דנא היא "ברף הגבוה ביותר", והדגיש כי לשיטתו חסון בחרה באופן מכוון ומתוך תכנון מוקדם "קורבנות קשישים" והעבירות בוצעו "בתכנון מוקדם, בצוותא חדא, בתחכום תוך הפקת לקחים".
ההגנה התנגדה מכל וכל למסקנתו של התובע, וטענה כי לא הוכחה כוונתה של חסון לאתר קשישים דווקא, הסניגורית טענה כי חסון ביצעה את העבירות במרכזי קניות ומרכולים בשעות הבוקר, ומטבע הדברים – אלה מאוכלסים, בשעות אלה, באוכלוסייה מבוגרת.
השופט בקר חשב קצת אחרת מההגנה. "לטעמי, העובדות מדברות בעד עצמן. עובדה היא, כי הצעירה מבין הנשים, וכל הקורבנות הן נשים, ענין שכשלעצמו אומר דרשני – היתה בת 55", כתב השופט בקר, והוסיף כי שאר הנשים היו בין גילאי 62 ל-86, "איני סבור כי יש להוסיף לפגיעה בקורבנות גם את הקביעה כי הן, לפחות כולן, קשישות. אגב, הצעירה שבין הקורבנות אינה רחוקה בגילה מהשופט עצמו, ברנש צעיר ונמרץ בדרך כלל. עם זאת, כאמור לעיל, אין לכחד: בין קורבנותיה של חסון לא מצאנו אף וויקינג צעיר, בריא גוף וקל רגליים. מן הסתם, אין המדובר באקראיות. אין לי ספק כי הנאשמת בחרה היטב את קורבנותיה, ולו בכדי למלט עצמה מזירת הפשע, בקלות יחסית, וללא פגע".
השופט בקר הוסיף בגזר הדין, כי המעשים שבוצעו על ידי חסון היו חלק מתוכנית עבריינית אחת, בשיטה זהה, והגם שהם נמשכו לאורך זמן וכלפי מתלוננות שונות, קיים ביניהם קשר הדוק ועל כן יש לקבוע מתחם ענישה אחד כולל. השופט התייחס לקולא לתסקיר המבחן שלה. "נער הייתי וגם זקנתי קמעה, וקראתי כבר מאות, אם לא יותר, תסקירים. על כף יד אחת ניתן למנות את התסקירים המספרים את סיפורה של שמחה חסון. במילתה האחרונה לבית המשפט עמדה לפניי לא רק הסבתא שמחה חסון, אלא גם ילדה קטנה, בת 8 ,בכתה ב' או ג', בסך הכל, חבולה, פצועה ופגועה כתוצאה ממעשים איומים שבוצעו בה, ובעיניה תחינה להוריה, שיעזרו לה, שייתנו לה מעט חום ובטחון. לשווא. אביה מכור לקלפים, ואמה – רק מוסיפה חטא על פשע, בדחיה ובהתנכרות, לצד אלימות פיזית. קצרה היתה הדרך לבריחה והתמכרות לסמים קשים בגיל 15, וגם המשך חייה לא עברו בסימן שיפור ניכר, כאשר שני בעליה הרביצו לה, שוב ושוב", כתב השופט בקר, והוסיף: "ניתן שלא לחוש חמלה כלפי אשה זו? על פי שירות המבחן, "מאחורי" הסבתא הגנבת הזו, המתוחכמת, עומדת אותה ילדה קטנה, פגועה כל כך, המבקשת לפצות עצמה ולמלא חסכים, שלמרבה הצער באים לידי ביטוי בגניבה מן הזולת".
________________________________
