שופטת בית משפט לענייני משפחה, תמר סנונית פורר, קיבלה את תביעתו של אב לפי אמנת האג להחזרת ילדים חטופים, והורתה על השבת בתו למקום המגורים הקבוע בקליפורניה.
השופטת, שחייבה את האם גם בהוצאות בסך 58.5 אלף שקלים, כתבה בהחלטתה כי בניגוד לעמדת האם, דווקא הישארות הילדה בישראל ללא כיסוי רפואי וללא קופת חולים מסוכנים לה יותר מאשר חזרה לארץ מוצאה, שם היא אזרחית ויש לה ביטוח רפואי מתאים.
לפני כארבע שנים נישאו התובע והנתבעת, וטרם נישואיהם חתמו על הסכם ממון שאושר בפני נוטריון.
כעבור כשלוש שנים עברו בני הזוג להתגורר בסן פרנסיסקו, בשל הזדמנות עסקית הקשורה למקום עבודתו של האב. הצדדים ניתקו את תושבותם בישראל וחתמו על מסמכים לצורך כך.
כחודשיים מאוחר יותר נולדה בארה"ב הבת, שלה אזרחות אמריקאית בלבד, ושני הצדדים קיבלו אשרות שהייה ועבודה בארה"ב.
לאחר לידת הילדה שהתה עימה האם מספר חודשים בחופשת לידה.
לאחר מכן החלה גם האם לעבוד בחברה בארה"ב, והפעוטה החלה לפקוד גן ילדים בסן פרנסיסקו.
בחודש נובמבר האחרון הגיעו הצדדים והילדה לישראל, לצורך הסדרת אשרות השהייה והעבודה בארה"ב. כרטיסי הטיסה שרכשו הצדדים היו כרטיסי "הלוך ושוב".
תאריך החזרה המתוכנן של הכרטיס היה ליום 3.1.2020. בהמשך, בשל עיכובים בעריכת הראיון בשגרירות ארה"ב, נדחה מועד חזרת הצדדים על פי הכרטיס.
השניים שכרו דירה לתקופה קצרה בישראל, ובמקביל הם ממשיכים ומשלמים על השכירות בארה"ב ועל רכב הליסינג שלהם בארה"ב.
הצדדים לא ארזו את ביתם, והוא נותר כפי שהיה עת יצאו לישראל.
הצדדים עוד משלמים עבור גן הילדים של הפעוטה בארה"ב. הראיון בשגרירות ארה"ב שתוכנן לדצמבר נדחה לפברואר, והילדה צורפה לגן בישראל.
עוד באותו יום פתחה האם הליך ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני.
במסגרת הליך יישוב הסכסוך, ביקשה האם וקיבלה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד האב וצו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הילדה.
במקביל, האם שלחה האם באמצעות בא כוחה מכתב לשגרירות ארה"ב ובו הודיעה כי אין בכוונתה להתייצב לראיון שנקבע וכי אין בכוונתה לשוב לארה"ב.
כמו כן פירטה לשגרירות כי פתחה בהליך משפטי וכן כי הוציאה צו עיכוב יציאה מהארץ נגד האב, וכן כי לשיטתה ההליכים בארץ אמורים להיות מורכבים וקשים. למרות המכתב הוענקה לאב אשרה, ואחרי שקיבל אותה הגיש את התביעה.
האב טען כי התקיימו כל היסודות הנדרשים לקבוע כי בוצעה הרחקה שלא כדין של הילדה, ויש להורות על החזרתה לארה"ב, לסן פרנסיסקו, בהתאם לאמנת האג.
עוד הוסיף האב, כי מקום המגורים של הצדדים ומקום מגוריה הרגיל של הבת הינו בארה"ב. על כן, המקום בו צריכות להתברר כל המחלוקות בעניינם של הצדדים ובעניינה של הילדה הוא בית המשפט המוסמך בקליפורניה, סן פרנסיסקו.
הגעת הצדדים לישראל הייתה לתקופה קצובה וזמנית, לצורך הסדרת האשרה בארה"ב, ועל כן כל מצבם של הצדדים בארה"ב נשאר כשהיה.
בכל הנוגע לטענת הנזק של ניתוקה של הילדה מאימה, טען האב כי הניתוק הינו בשליטתה של האם ומקורו בהתנהגותה. האב הדגיש כי גם על פי חוות הדעת של עו"ד אמריקאי לגבי האשרות, אין מניעה מטעם האם לשוב לארה"ב.
האב מדגיש כי האם היא זו שבחרה שלא לקבל אשרה לארה"ב באי התייצבותה לראיון בשגרירות.
בכל הנוגע לטענת הנזק של האם בהיבט מצב החירום בשל נגיף הקורונה' טוען האב כי הילדה אזרחית ארה"ב' ויש לה ביטוח רפואי רחב ומקיף בארה"ב, שעה שבישראל אין לה כל ביטוח.
האב גם הפנה לנתונים בהם, לטענתו, עולה כי אחוז ההידבקות בקורונה בקליפורניה נמוך מהאחוז בישראל.
מנגד, טענה האם כי לא התקיימו רכיבי היסוד הנדרשים על פי ,האמנה ועל כן יש לדחות את התביעה על כל רכיביה. האם טוענת כי מדובר בתביעת סרק מאחר ולצדדים אזרחות ישראלית בלבד, אין להם אזרחות אמריקאית או גרין קארד בארה"ב. האם טוענת כי הילדה לא נחטפה אלא שוהה עם שני ההורים בישראל.
האם טענה כי שני הצדדים בחרו להגיע לישראל בהסכמה, רשמו את הילדה לגן, שכרו דירה בישראל, עובדים בישראל, שוהים בישראל ברציפות מחודש 11/2019 ומקום המגורים הרגיל של הילדה הינו בישראל.
האם הוסיפה כי לאור מגפת הקורונה, חשיפת הילדה לשדות תעופה ולטיסה מסכנת את בריאותה. לטענת האם, מדובר במצב חירום אותו חווה העולם כולו, ונראה כי אפילו מערכת המשפט לא התמודדה עם מצב מעין זה בעבר, והתובע מתעלם ממנו כליל.
כאמור, השופטת תמר סנונית פורר לא קיבלה את טיעוני האם, והורתה על השבתה של הילדה לארצות הברית.
"מבחן עובדתי טהור המשלב בתוכו גם את כוונת ההורים מנקודת מבטה של הקטינה, מעיד כי מקום המגורים הרגיל של הקטינה הינו בארה"ב. הראיות נבחנו על ידי במארג של שלושה חלקים הכולל את נקודת מבטה של הקטינה וכוונת ההורים: ראיות לכך שהצדדים פעלו באופן מכוון ומפורש לניתוק תושבותם ומגוריהם בישראל. ראיות לכך שלאחר מכן פעלו ההורים באופן מפורש, מוסכם ומכוון ליצירת מקום מגורים קבוע בארה"ב להם ולקטינה ולבסוף – ראיות לכך שהגעת הצדדים לישראל הייתה לתקופה מוסכמת, קצובה וזמנית בלבד, גם להם וגם לקטינה", כתבה השופטת, והוסיפה באשר למשבר הקורונה: "הוכח כי המענה הרפואי שניתן לאפשר לקטינה בארה"ב טוב מהמענה בישראל, לאור הכיסוי הביטוחי שם. מאחר ומשבר מגפת הקורונה קיים בשתי הארצות ואינו קשור למצבה הבריאותי של הילדה, חריג החשש החמור בעניין זה אינו מתקיים".
השופטת סנונית פורר הוסיפה כי הילדה תשוב באמצעות הפעלת כרטיס הטיסה הקיים שמועדו נדחה בלבד. באחריות האב לטפל מול חברת התעופה וכן מול הרשות המרכזית בישראל לצורך הבטחת טיסה ותנאיה בצורה הבטוחה ביותר. ככל שלא ניתן בשל מצב החירום להקדים את כרטיס הטיסה, ירכוש האב על חשבונו כרטיס חזרה עבורו ועבור הילדה. ככל שהאם תסכים להצטרף יישא האב גם בתשלום כרטיס הטיסה עבור האם ואם היא תשנה את דעתה ותשוב עם האב והילדה לארה"ב – ישכור האב לאם דירה בקרבת הדירה הנוכחית. השופטת גם ציינה כי אם תסרב האם להחזיר את הילדה לארה"ב, יוכל האב לעשות כן לבדו עם סיוע של המשטרה.
