פרשת קריסתה של קבוצת החברות של ענבל אור, שהחלה מתגלגלת בשנת 2016, הותירה אחריה טוענים רבים לנזק ושורה ארוכה של הליכים שיפוטיים. לקוח שיצא מקבוצת הרכישה רגע לפני הקריסה, יקבל מעורכי הדין את מאות אלפי השקלים שהשקיע, לאחר ששופט בית משפט השלום בתל אביב, גיא הימן, קבע כי אכן מדובר היה ברשלנות מקצועית והפרה של חובת הנאמנות מצידם.
על פי התביעה, בחודש ינואר 2013, שלוש שנים לפני קריסתה של ענבל אור, חתם התובע על הסכם הצטרפות לקבוצת רכישה. "ככל שתתגבש הקבוצה וייבנה המבנה", נכתב בהסכם זה, ייקשר חבר הקבוצה עם בעלת-המקרקעין – החברה, בהסכם לרכישתו של חלק מן הבעלות במקרקעין ויהא זכאי ליחידה בבנין שיקום". התובע שילם סכום ראשוני של 476 אלף שקלים, בנוסף ל-28 אלף שקלים לשכר-טרחה של עורכי-דין, וחודשיים לאחר החתימה נרשמה לטובתו הערת-אזהרה על המקרקעין.
מקץ שלוש שנים כמעט, לאחר שנואש מהעיכובים בהוצאתו של המיזם אל הפועל, ביטל התובע את התקשרותו עם קבוצת הרכישה ועם החברה. הוסכם כי החברה תעמיד למכירה את זכויותיו, ומהכסף שיתקבל יוחזר לו הסכום שכבר שילם, 504 אלף שקלים, בתוספת פיצוי מוסכם בן 47,600 שקלים, ובסך הכול: 551,600 שקלים. בטיוטה של הסכם הביטול נקבע כי הערת-האזהרה תישאר על כנה כל עוד לא הושב לתובע מלוא-כספו.
כארבעה חודשים לפני קריסת החברה הוזמן התובע למשרדים לחתימה על הסכם הביטול.
בין היתר הוא פגש שם בנתבע 4, אחד מעורכי הדין. בהסכם שהוצג לו נכתב כי הערת האזהרה תימחק כבר כנגד חתימה על ההסכם, עם מסירתם לפקודתו של צ'קים מאת החברה.
לטענת התובע, הוסבר לו כי אם לא יחתום יעכב הדבר את המכירה הצפויה של זכויותיו, וממילא גם את השבת כספו.
עורך הדין החתימוֹ על הסכם הביטול, וכן על בקשה למחיקתה של הערת-האזהרה.
התובע קיבל לידיו 15 צ'קים, בסכום כולל של 551,600 שקלים. כעבור שבועיים נמחקה הערת האזהרה. סופו של הסיפור ידוע – לחברה לא נותר די כסף בקופתה, והתובע הצליח לפרוע סך של 72,773 שקלים בלבד.
בתביעה צוין, כי אילו פעל כל אחד מעורכי הדין הנתבעים כנדרש מתפקידו ומהחלק שמילא בפרשה, לא הייתה הבטוחה הטובה שבידיו – הערת אזהרה על המקרקעין – פגה. כל הֶסדר של מימוש עתידי של המקרקעין היה מבטיח אז את ממונו. לפיכך הוא תבע את עורכי-הדין הללו בטענה לרשלנות מקצועית, ולהפרה של חובת הנאמנות וביקש לחייבם, יחד ולחוד, בסכומה של היתרה.
בסיכומו של דבר, השופט הימן קיבל את התביעה וקבע כי עורכי הדין ידעו כבר במחציתה של שנת 2015 כי קיימות בעיות ביכולת לקדם את המיזם, בייחוד לנוכח קשיים בשיתוף הפעולה עם החברה ועם הגב' אור.
חברי הקבוצה היו מוטרדים מכך ולא חסכו את דאגתם מן הנאמנים. אל מול הקשיים הללו הסתמנה הנאמנות כמשענת ומוצא, אמנם לא בהיבט של ייזום הליך נגד החברה אך, בהחלט, בהיבטי הליווי המשפטי של חברי הקבוצה, ובכלל זה בהחזקתם של כספים בנאמנות.
כל זאת אירע כמחצית השנה קודם להחתמתו של התובע על הסכם הביטול, וקודם למחיקתה של הערת האזהרה לזכותו. "תמציתו של רעיון הנאמנות היא ההבנה כי הידע, המקצועיות וחובת-הזהירות של הנאמן עומדים מגן לימינם של הנהנים, אפילו שאין הנאמנות שוללת מאלה את כשירותם המשפטית". כתב השופט בהחלטתו, קיבל את התביעה נגד כל אחד מעורכי הדין וחייבם לשלם לתובע, בסך הכל, סך של 478,827 שקלים בתוספת של הפרשי-הצמדה ורבית. כמו כן עורכי הדין ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 16,100 שקלים.
