מדוע חוק איסור לשון הרע הולך וצובר מעמד כסוגייה המעסיקה יותר ויותר את עולם המשפט והציבור בכלל?
כידוע, לא אחת אנו נחשפים לעובדה כי לחוקים, נטייתם הטבעית הינה להתיישן, קרי מרוץ הזמן והחדשנות מרוקנים את תוכנם המהותי. בפועל, הדבר נכון הן בדין הפלילי ו/או בדין האזרחי, קרי חוקים מטבעם נולדים ברוח התקופה. והנה חוק איסור לשון הרע, אשר בניגוד לחבריו, יתר החוקים, זוכה לתהילת עולם.
החוק, במקורו, נחקק בשנת 1965, קרי לפני 55 שנים.
מאז, אבד הכלח על חוקים רבים שנחקקו באותה תקופה, ומעלים אבק בספר החוקים. בניגוד להם, חוק איסור לשון הרע נהנה מתהילה הולכת וגוברת; קרי מהותית הינו בליבת הדיונים בערכאות המשפטיות בכללותם, כמו גם במרחב הציבורי, והוא אינו חזקתם של העוסקים בתחום המשפט בלבד, אלא גם בקרב הציבור הכללי (אף שישנן בציבור גם אמונות שגויות בנושא).
על שום מה זוכה החוק לפופולריות גוברת?
התשובה נעוצה בתקופתנו אנו, המוכיחה שמדובר בחוק אשר במידה רבה הקדים את זמנו.
העולם חווה בשני העשורים האחרונים מהפכה בתחום התקשורת. אמנם, חלו בשנים אלו התפתחויות מדעיות וחברתיות רבות, אולם המרכזית שבהן היא מהפיכת העברת המסרים.
כבר מראשיתה אפשרה רשת האינטרנט העברה של מידע בין אדם לאדם ובין אדם לקהל.
בתוך זמן קצר מאוד במונחים של אבולוציה חברתית, הפכה הרשת למקום העיקרי למסירת מסרים ולצריכת מידע.
חוק איסור לשון הרע אוסר להתבטא נגד אדם בפני הזולת באופן המבזה, משפיל או מייצר כלפיו לעג או שנאה.
החוק מדגיש כי נכללים בו גם מקרים של לשון הרע על בסיס דת, גזע, מין או מוגבלות פיסית או מנטלית. עוד נאסר בחוק להתבטא ברבים כלפי אדם באופן שיפגע במשלח ידו, במקצועו או בעסקיו.
באופן עקרוני, ולצורך ההסבר התאורטי, גם קריאת בוז כלפי אדם ברחוב, עלולה לעלות כדי עבירה על חוק איסור לשון הרע, אם המעשה עומד בקריטריונים הקבועים בחוק ובפסיקה.
גם הכפשת שכן בחדר המדרגות, לאוזני שכן אחד נוסף, יכולה בתנאים מסוימים להיחשב כעבירה על החוק.
על כן, היה זה אך טבעי ומתבקש שבעידן הרשתות החברתיות, במה אינסופית בפני קהל אינסופי, נזדקק לחוק הוותיק עד מאוד.
הרשתות החברתיות שינו את העולם והעבירו את "כיכר העיר" לסמארטפון אשר בכיסו של הפרט. אנו לא רק חושפים וחשופים כל הזמן, אלא שרוב הרשתות גם מתעדות כל ביטוי וביטוי בהן, כאילו נועדו כדי לשרת את החוק הוותיק ולא ההיפך.
אנחנו, דור הוואי, דור האיקס ודור הבייבי בומרז, לא רגילים לכך, וקל לנו להשתמש בבמה הווירטואלית לפורקן כעסים ויצרים, לתלונה אימפולסיבית ואפילו כאמצעי נקמנות ברגעים של חמת זעם.
זוהי תכונה כמעט טראגית, בהתחשב בקלות ובמהירות שבה ניתן להפיץ מסרים לקהל של מאות ואלפי בני אדם, מכרים, בני משפחה, עובדים, קולגות, מעסיקים ולקוחות.
השיח האלים ברשתות החברתיות ובטוקבקים, מייצר מדי יום אלפים רבים של מקרי עבירות מתועדות, על חוק לשון הרע, רק בישראל.
חשוב להזכיר כי לשון הרע היא עוולה אזרחית המזכה את הנפגע בסכום של עד 50,000 ₪ גם ללא הוכחת נזק ישיר כתוצאה מהעוולה. בנוסף, במקרים מסוימים ניתן להרשיע אדם בעבירה פלילית של לשון הרע, ודינה עד שנת מאסר בפועל.
לאור הניסיון המצטבר, יש להניח שבני הדור הבא יפתחו מבעוד מועד את ההבנה האישית שהזירה הווירטואלית היא מרחב שפיט לכל דבר. מתוך כך, יש לצפות ולקוות שהשיח ברשת יאמץ ערכים של צניעות, כבוד והגינות. כאשר נראה פחות תביעות בגין לשון הרע ברשת, נדע שהחוק לבסוף עשה את שלו.
עוה"ד, ד"ר שני רופא הינה בעלת ארבעה תארים (BSc, LLB, MBA, PhD) בתחומי מדעי המחשב, מנהל עסקים ומשפטים – מומחית מטעם בתי המשפט והסנגוריה הציבורית בסוגיות המחשבים ואינטרנט בעשרות רבות של חוות דת בארץ ובעולם, סופרת משפטית מקצועית אשר כתבה שישה ספרים בתחומי המשפט והטכנולוגיה, וכי שניים מתוכם מצויים בכל ספריות בתי המשפט בישראל, ובימים אלו מסיימת לכתוב את ספרה השביעי בן 1000 העמודים – משפט וטכנולוגיה בסביבה האינטרנטית.
ד"ר רופא עומדת בראש ועדת לשון הרע במחוז מרכז של לשכת עורכי הדין, וכן חוקרת במשך שנים רבות אודות סוגיות האונס הווירטואלי.
