על פי התביעה, שני התובעים, רכשו לפני מספר חודשים כרטיסי טיסה הלוך וחזור משדה התעופה נתב"ג לעיר שאנזאן שבסין. כאשר התובעים התייצבו בשדה התעופה בעיר שאנזן, כאשר ביקשו לחזור לישראל לתדהמתם גילו כי הטיסה בוטלה. דבר הביטול נודע להם אך ורק לאחר שחיפשו במשך כשעה נציגה של הנתבעת, אשר לא המתינה לנוסעים אשר היו אמורים לטוס בטיסה המקורית על מנת ליידעם בדבר ביטול הטיסה.
לאחר דין דברים ארוך ומתיש, הוחלף כרטיס הטיסה ל-48 שעות מאוחר יותר ושני התובעים ביקשו מאת נציגת חברת התעופה, כי החברה היא זו שתישא בהוצאות הלינה של שני לילות, נסיעות משדה התעופה וחזרה, מזון ומשקאות, אולם נציגת הנתבעת סירבה בתוקף, למרות שדבר זה מהווה הפרת האמור בסעיף 6 לחוק.
לאור האמור, עזבו שני התובעים את שדה התעופה ושכרו על חשבונם, חדרים בבית מלון ונגרמו להם הוצאות רבות כגון הוצאות בית מלון, הוצאות נסיעה משדה התעופה למלון הלוך וחזור, מזון ומשקאות ליומיים ופיצוי עפ״י התוספת הראשונה לחוק שירותי התעופה בסך 6,240 ש״ח. "הנתבעת לא טרחה להודיע לתובעים על ביטול הטיסה דבר אשר היה מאפשר להם להתארגן ולמנוע את נזקיהם הרבים, הנתבעת יכלה בקלות לשגר למי מטעם הנתבעים הודעת מייל שכן הזמנה בוצעה באמצעות מייל" נכתב בתביעה על ידי שני הנוסעים שהוסיפו: "לפני חודשיים פנו התובעים באמצעות הדואר האלקטרוני, לנתבעת בבקשה להחזרים בגין ההוצאות וההפסדים, אולם חרף פניותיהם הרבות, סירבה חברת התעופה מלהשיב לתובעים כל תשובה עניינית".
