שופטת בית הדין האזורי לעבודה, קיבלה כי ההתפטרות שלו היתה מוצדקת וכן חייבה את המסעדה לשלם לו גם הפרשי שכר, החזר בגין ניכוי דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עוגמת נפש.
התובע הועסק כטבח במסעדה בתחילה עבד כעובד בשכר שעתי ולאחר מכן עבר לעבוד כעובד במשכורת חודשית ולאחר שעבר התעמרות הוא התפטר מעבודתו. לדבריו בזמן הכנת המנות החל הממונה הישיר על התובע להשתלח, לפגוע ולאיים על התובע: "תן לאחותך לאכול את זה …" "אני אהיה איתך כמו היטלר", "קח את הדברים ולך הביתה …", "אתה עובד במוצ"ש". כאשר הטבח הגיע במוצ"ש ואחד הממונים הישירים פנה אליו ושאל אותו למה הוא רוצה לעזוב ופנה אל מי שהתעמר בו ואמר לו: "אם הוא עוזב אני לא רוצה שיגיע יותר" "אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלו יותר".
לטענת התביעה הטבח גם נחתך במהלך העבודה ושהה יומיים בימי מחלה שלא שולמו לו, המסעדה גם לא שילמה לו דמי חגים וכן הוא היה זכאי לפיצוי פיטורים וכן עתר לפיצוי בגין עוגמת נפש.
מנגד טענו פרקליטי המסעדה כי הטבח התפטר באופן פתאומי וללא סיבה והותיר את המסעדה בפני שוקת שבורה. לכן, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים עוד נטען על ידם כי על התובע היה ליתן הודעה מוקדמת עקב התפטרותו ובאשר לימי המחלה הוא לא המציא תעודות מחלה ולכל היותר מדובר ב-2 ימי מחלה.
לאחר שהעידו במשפט עדים שעבדו המסעדה קבעה השופטת אריאלה גילצר – כץ כי דין התביעה להתקבל. "התובע ושאר העובדים במקום היו נתונים להשפלות, קללות ואלימות מילולית קשה. כל העדים אישרו אווירה קשה זו שהייתה בנתבעת. מנהלי הנתבעת לא עשו דבר על מנת למנוע מעשים אלו. משכך, לתובע קמה הזכות להתפטר מעבודתו", נכתב על ידי השופטת שהוסיפה: "לא היה מדובר באירוע חד פעמי אלא בהתנהלות לאורך זמן. אין מדובר כאן ביחסים עכורים אלא ביחסים פוגעניים. התובע הוכיח טענתו לעניין ההתעמרות בעבודה. ברי כי בנסיבות עבודתו של התובע, לא היה מצופה מהתובע להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת בתנאים אלו. זכותם של עובדים לעבוד בסביבת עבודה מכובדת וליתן להם לבצע את תפקידם בתנאים נאותים".
השופטת גם ציינה שכעולה מהעדויות המסעדה הפרה את חוק שעות עבודה ומנוחה ובאשר לדמי המחלה אותם לא קיבל הטבח בעת שנחתך בעבודתו כתבה השופטת גילצר – כץ: "זה אחד מני מקרים בהם ראוי היה כי אף אם התובע לא הציג אישורי מחלה לשלם לו את ימי המחלה, הרי לא הייתה מחלוקת כי התובע נפצע בעבודה וחזר אחרי הפציעה (אחרי יומיים!). נראה כי לתובע לא עמדה כל ברירה שלא לחזור לעבודה לאחר יומיים בלבד שכן חשש למקום עבודתו או חשש מהממונים עליו".
בסופו של דבר הורתה השופט למסעדה לשלם לטבח הפרשי שכר (חג ודמי מחלה) וגמול שעות נוספות בסך 25,673 שקלים, יתרת פיצויי פיטורים בסך 5,278 שקלים, החזר בגין ניכוי דמי הודעה מוקדמת 10,963 שקלים ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 שקלים. פרט לכך היא הורתה לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין עשרת אלפים שקלים ואלף שקלים הוצאות משפט.
עו"ד ליזה דמרי מומחה בדיני עבודה מגיבה: פסק הדין הינו אבן דרך בפסיקות אשר דנות בעילה שאינה חקוקה בחוק נכון להיום. ומה בעצם אומר פסק הדין? פסק הדין עוסק במצבים בהם עובדים נאלצים לחיות תחת מרות ויחס מבזה של מנהלים ולפעמים אפילו בעלי העסק עצמו, כאשר בחוק אין להם כל הגנה. בא בית הדין ואומר "לא עוד" אומנם אין חוק המגן על העובדים מפני התעמרות, אך כבר נאמר לא מעט "הכר את החוקים, מצא את החוק המתאים לסיטואציה, הושט לו יד ולחץ אותה והפוך אותו לחבר" כלומר – אם אין מזור בחוק שאינו קיים נמצא את סעיפי החוק המתאימים. במקרה כאן, מדובר בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכמובן העובדה שהמעסיקה גם התעלמה ממצוקה של העובדים. העובד הצליח להוכיח, כי היחס לא היה אישי אלא אל כלל העובדים שחיו בפחד.
