עורכת הדין, ליזה דמרי-בן שחר, שהגישה את התביעה בסך כ-180 אלף שקלים, טענה כי במשך שנים המלון הפר תחולת צו ההרחבה בענף המלונאות, תוספת וותק, אי הפרשות לקרן השתלמות וקרן פנסיה חובה, ימי הבראה ונסיעות.
התובע עבד כמשגיח כשרות במלון בתל אביב כשש שנים, זאת לאחר שנעשתה פניה אליו לגייס אותו כ "משגיח כשרות" בסופי שבוע, דבר הנחוץ למלון שכן ככל ואין משגיח כשרות בימים אלו, לא יתאפשר בידי המלון לפתוח את חדרי האוכל. מנכ"ל המלון הוא זה שפנה למי מטעם הרבנות האחראי על משגיחי הכשרות וביקש משגיח מטעמם וכך הוא גויס בסופו של יום.
לאורך שנים, אותו משגיח לא קיבל מעולם טופס הודעה לעובד או כל מסמך אחר אשר יש בו לגבות את תנאי העסקתו של התובע ואף לא ניהלה ספר חופשות כדין או הנפיקה בידיו תלושי שכר כדין. אם לא די בכך בית המלון אף סרב במשך שנים לפניותיו להשלמת זכויותיו אצלה.
רק לאחר פניות אינספור הן מצדו והן מצד הנוגעים בדבר מטעם הרבנות, לפני כשנתיים בית המלון צירף לכאורה את התובע לשורות המועסקים על ידה, אך גם אז הוא לא קיבל כל מסמך בגין תנאי העסקתו.
בתביעה מציינת עו"ד דמרי בן שחר כי משגיח הכשרות פנה במכתב להנהלת המלון זה ולמרות הבטחות שחזרו על עצמן בעל פה, על ידי מנכ"ל בית המלון לא טרחו לשלם לו דבר וחצי דבר מזכויותיו. "התובע אף יוסיף ויטען, כי בהתאם לראיות שהובאו בפני בית הדין הנכבד, ניתן לראות כי התובע מעולם לא הסכים לאותה הלנה מתמשכת ולהרעת התנאים דנן. אותה הרעת תנאים לאורך שנים, אין לראות בדברים אלו משום ויתור על זכויותיו המגיעות לו!", כתבה עו"ד דמרי בן שחר בתביעה והוסיפה: "ויתור לכאורה של התובע לא יכול לגורע מזכויות המגיעות לו או להפחית מחומרת הרעת תנאי עבודתו ומחומרת מעשיה של הנתבעת עת גזלה שלא כדין מכיסו של התובע במשך שנים רבות סכומי כספים שאינם מבוטלים ללא ספק".
עו"ד ליזה דמרי בעלת ניסיון רב בייצוג מעסיקים ועובדים, לרבות מנהלים בכירים ומעבידים מובילים במגזר הציבורי והעסקי.
