מדובר בתביעה נזיקית בסכום של חצי מיליון שקלים אותה הגיש התובע כנגד הנתבעת, בעילה של סרבנות גט. בין השניים התנהלו ומתנהלים הליכים רבים, 12 במספר, מחציתם סגורים ומחציתם פתוחים. השניים בני זוג שהתחתנו ומנישואין אלו נולדו להם 3 ילדים, כיום כולם בגירים. הבעל עזב את הבית עוד בשנת 2012, ומשנה זו החלו הצדדים לנהל את תביעותיהם בבית משפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. לאור סירוב הנתבעת לקיים איתו יחסי אישות, השפלתו, רמיסת כבודו, הגשת תלונות שווא נגדו ואיומים ברצח.
במסגרת הליכים בבית הדין הגישה האישה כבר בשנת 2012, תביעת שלום בית, וב-2014 הגיש התובע תביעת גירושין ושנה לאחר מכן ניתן פס"ד של ביה"ד הרבני המחייב את הצדדים להתגרש. האישה הגישה ערעור לביה"ד הרבני הגדול והוא נדחה. שנה לאחר מכן ב-2016 במועד שנקבע לסידור גט, התרחש בין הצדדים בביה"ד אירוע שעל פרשנותו הם נחלקים. בגינו, ביה"ד הרבני, במקום לסדר הגט, שלח הצדדים להשיב שלום בית ליחסיהם והותיר את התיק פתוח חצי שנה.
הגבר בתגובה הגיש בקשה לביטול הפניה ליח"ס, בטענה כי הופעלו עליו לחצים להסכים לפניה זו. ביה"ד העביר את בקשתו לתגובת האישה וקבע כי ככל שהאישה אינה חפצה עוד בגט – עליו להגיש תביעת גירושין נוספת שכן השתנו הנסיבות מאז פסיקת החיוב בגט, עת שני הצדדים לא חפצו זה בזו. הגבר הגיש תביעה לגירושין נוספת וזו נדחתה בשנת 2017 ולאחר מכן הגיש עוד תביעה ואף היא נדחתה כעבור חצי שנה, כאשר נקבע כי הבעל יוכל להגיש תביעה רק אם יהיו בנמצא עילות חדשות לפני חצי שנה נדחתה בקשתו לביטול מדור ספציפי בביה"ד שכן אין בנמצא תביעת גירושין. דיון נוסף התקיים בחודש ספטמבר האחרון ובסופו הוצע לנתבעת להודיע האם היא מסכימה למתן גט תוך ייתור ההליך. הנתבע השיבה בשלילה ומשכך הוגשו סיכומים.
על פי הגבר, טענת הנתבעת לשלום בית אינה כנה וכל רצונה הוא לקבל חלק גדול יותר מהרכוש מעבר לזה המגיע לה. משכך כל לא הסכימה לפשרה בביהמ"ש. הגבר גם הביא תצהירי עדים שהעידו כי שמעו מהנתבעת כוונה למרר את חיי התובע. הנתבעת עומתה עם הודעות קשות ששלחה לתובע ולא הכחישה את טענותיה הקשות נגדו, טענות שמוכיחות כי אין לה כל רצון בשלום בית וכן הוכח כי הנתבעת לא עשתה דבר מאז במשך 3 שנים על מנת לקדם את סוגית שלום הבית .
"ע"פ הפסיקה ניתן לפסוק פיצוי בגין סרבנות גט בהתאם לעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, גם אם לא קיים חיוב עכשווי בגט, מקום בו בן הזוג הסרבן מסרב להתגרש גם לאחר שהבין שאין לנישואין תוחלת", נכתב על ידי הגבר בתביעת הנזיקין.
מנגד טענה האישה כי בת זוגו של התובע היא שהסיתה אותו וסכלה ומסכלת את האפשרות לשיקום היחסים. תביעת הגירושין הנוספת של התובע נדחתה והוא אף חויב בהוצאות. מדובר בפס"ד חלוט ולא הוכח בביה"ד כאילו רצונה של האישה בשלום בית אינו כן ונראה כי לא בכדי לא הגיש התובע תביעה נוספת לגירושין. "לא הוכחה פגיעה באורח חייו של התובע. הוא מנהל זוגיות יציבה מזה כ 4 שנים עם בת זוגו, ומבלה עמה בפומבי. אף אין מדובר במקרה של גבר מעגן המונע מאתו להתחתן בשנית וללדת ילדים – המקרה הנפוץ בו נפסק פיצויים- אלא באיש שלא מבקש להתחתן שוב או ללדת עוד ילדים. ממילא מדובר בכהן וגרושה".
השופטת חני שירה לא קיבלה את טענות האשה וקבעה כי היא לא באמת חפצה בשלום בית. "טענות האישה שהיא אכן חפצה בשלום בית, לא הוכחו ככנות. הנתבעת יודעת כי לתובע בת זוג מזה מספר שנים. היא שבה ומזכירה אותה בשם "הפילגש", ללא הרף, בכתביה ובדבריה. בין הצדדים מתנהלים הליכים רבים וממושכים. הנתבעת עצמה העידה כי עוד קודם למשבר, חיי הנישואין שלהם לא היו על מי מנוחות", כתבה השופטת בהחלטתה והוסיפה: מדובר בצדדים פרודים תקופה ארוכה, התובע חזר והביע מפורשות את רצונו להתגרש, לא נעשה שום ניסיון ממשי לשלום בית במהלך כל תקופת הפירוד. לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעת, כאילו התובע לא נפגע מאי מתן הגט. ראשית ועיקר, מדובר בפגיעה בחירותו ובכבודו של התובע, שכבול מזה שנים בנישואין שאין להם כל תוחלת. גם אם נאמר כי התובע מנהל מזה מספר שנים זוגיות, הרי שאין הוא יכול להינשא בנישואין אזרחיים לאור העובדה כי לא ניתן גט".
עו"ד זיו קורן, מפירמת עורכי הדין KR מומחה בדיני הנזיקין והביטוח הנחשב כאחד מעורכי הדין המובילים בתחום הנזיקין:
לפני כעשור בתי המשפט הכירו בסרבות גט כעוולה נזיקית, המדובר בבשורה של ממש לבני הזוג שניזוקו כתוצאה מהליך גירושין ארוך ומייגע ובפרט מסרבנות גט לא סבירה של בת הזוג.
כאמור, סרבנות הגט הוכרה בפסיקה כתופעה פסולה הפוגעת בחירותו ובכבודו של בן הזוג, אשר מוחזק שכשבוי במערכת זוגית שהסתיימה בפועל, ונתון למעשה לחסדיו של בן הזוג האחר אשר פועל ממניעים זרים במטרה להשיג יתרון כזה או אחר.
ההכרה בתופעה כעוולה נזיקית פירושה כי מדובר בהתנהגות החורגת מן הסטנדרט הסביר ויש להוקיע אותה.
עוולת הרשלנות (סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין) ועוולת הפרה חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודה) הן הבסיס המשפטי עליו בנויה ההכרה בסרבנות גט כעילה נזיקית.
על פי פסיקה רחבה הקיימת בתחום, ישנה חשיבות רבה לבחינה מעמיקה של נסיבות הסירוב לגט (ובין היתר למין המסורב), דבר המשפיע על עילות התביעה (רשלנות, הפרת חובה חקוקה, לשון הרע וכיו"ב), וגובה הפיצוי.
עו"ד לירן כפיר שותף מייסד בפירמת עורכי הדין KR בעל התמחות מיוחדת בדיני המעמד האישי, כיהן כמשפטן בבית משפט לענייני משפחה
תביעת נזיקין בגין סרבנות גט היא דרישה לתשלום כספי כפיצוי עבור הנזקים הרבים שנגרמו לבן זוג המסורב בשל הסרבנות של הצד השני לתת גט לאורך חודשים ו/או שנים רבות.
מלבד נזקים נפשיים נגרמים נזקים רבים נוספים, ביניהם גם ממוניים ובנוסף נשללת מבן הזוג המסורב האפשרות "להתקדם הלאה" ולבנות תא משפחתי חדש ובכך נשללת ממנו הזכות הבסיסית של כבוד האדם וחירותו.
בשנים האחרונות אנו נחשפים להחלטות שונות של בתי המשפט לענייני משפחה אשר הכירו בכך שסרבנות גט הינה עילה נזיקית ברת פיצוי, זאת עולה בעשרות פסקי דין שניתנו בעשור האחרון. הפיכת סרבנות הגט לעוולה ברת פיצוי משקפת גישה שלפיה גם כאשר המחלוקות הכספיות/ממוניות בין בני הזוג לא נפתרו, אין הצדקה לאחד מבני הזוג להוות כ"כלא" עבור בן זוגו בקשר נישואין בו הוא אינו מעוניין.
לפני כעשור החשיבה הרווחת הייתה כי תופעת סרבנות הגט קיימת רק בקרב גברים המסרבים ליתן גט לנשותיהן ובכך כובלים אותן בקשרי נישואין בו אינן חפצות, אך למרבה הצער תופעה זו קיימת גם אצל נשים רבות אשר שמו לעצמן מטרה לאמלל את בני זוגן ולכבול אותם בצורה בה לא יתאפשר לבן זוג להמשיך בחייו כפי שהוא חפץ.
כאמור, לפני כעשור בתי המשפט לענייני משפחה נחשפו לתופעה המכוערת של סרבנות גט בקרב נשים, והבינו כי הבקשות השונות ל"שלום בית" מוגשות מתוך מקום של נקמנות גרידא ולאו דווקא מתוך מקום כנה ורצון אמיתי להביא לשלמות התא המשפחתי.
על-כן, קבעו בתקדימים שונים כי עילת הסרבנות תקפה גם כלפי אישה סרבנית, וחייבו את אותן נשים לשלם לבעליהן פיצויים.
במספר לא מועט של מקרים, נפסקו פיצויים על-אף שהבעל קיבל היתר מיוחד לשאת אישה שנייה והסרבנות של האישה הראשונה לא מנעה ממנו מבחינה פורמאלית להינשא שוב.
יחד עם זאת, יוער כי בתי המשפט מתחשבים בכך שהנזקים הנגרמים לגבר מסורב הינם נמוכים מהנזקים הנגרמים לנשים מסורבות.
הבסיס המשפטי של תביעת הנזיקין בעניין סירוב למתן הגט אינו קשור להפעלת מנופי לחץ על הבן זוג המסרב ליתן גט אלא נעוץ בנזק ובעוולות שנגרמו לבן הזוג לכל אורך כל שנות הסירוב.
לאור האמור אין כל מניעה להגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו גם לאחר שכבר ניתן הגט. לא זו אף זו, ניתן להגיש תביעת נזיקין גם לאחר מותו של בן זוג המסרב- כנגד עזבונו. באחד המקרים אף חויב עזבונו של סרבן הגט לפצות את אלמנתו במאות אלפי שקלים.
במקרה דנן, כב' השופטת חני שירה הגדירה את סרבנות הגט של האישה כעוולה נזיקית חרף העובדה שבית הדין הרבני נמנע מלחייב את האישה במתן גט. לאחר שכב' השופטת בחנה האם האשה היא סרבנית גט לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה, להוציא את השאלה האם בית הדין הרבני בפניו מתדיינים בני הזוג החליט לחייב את האישה ליתן גט לבעלה, לכן, "חיוב בגט" של בית הדין רבני ו/או לחילופין "אי חיוב" המתן גט אינו תנאי להצלחת ו/אן כישלון תביעת הנזיקין.
