השופט כבוב לא קיבל את טענת כהני לפיה הרשות לניירות ערך היא זו אשר הביאה את הנאשם לכלל מעשה.
על פי כתב האישום בין השנים 2014-2015 היה הנאשם סוחר בניירות ערך וכתב האישום שהוגש ייחס לו "כ-2,600 עבירות" של השפעה בדרכי תרמית על שער נייר ערך, לפי המתואר בכתב האישום, עקב הנאשם באופן שוטף אחר התנהלות הבורסה לניירות ערך בתל אביב .בתקופה הרלוונטית, כמפורט בכתב האישום, הזרים במזיד ובאופן ידני הוראות מסחר חריגות, אשר הפעילו במכוון את מנגנון "ממתן התנודה" .
בכתב האישום ציינו את שני דפוסי הפעולה בהם פעל הנאשם. הראשון, כאשר הנאשם כבר החזיק בנייר ערך פלוני וביקש למוכרו במחיר גבוה, הוא הזרים הוראה בשער חריג, בהפרש אשר הביא באופן מיידי להפעלת הממתן ולהתחלה של מכרז פתיחה נוסף. בחלק ניכר מהמקרים, זמן קצר מאוד לאחר מכן, לרוב שניות בודדות, ביטל הנאשם את ההוראה, ולאחר מכן הזרים הוראות בשער גבוה באופן משמעותי מהשער התיאורטי ובכמות מזערית שלא הייתה מתאפשרת במסחר הרציף, הכל במטרה להעלות את שער נייר הערך. בחלק ניכר מהמקרים בהם הצליח הנאשם להשפיע על השער כאשר חזר המסחר הרציף, ניצל הנאשם את השער "המלאכותי" על מנת למכור את ניירות הערך שבהם החזיק במחיר גבוה.
ודפוס הפעולה השני היה כאשר הנאשם ביקש לרכוש במחיר נמוך נייר ערך שלא החזיק בו, הוא פעל באופן דומה, אולם לאחר פתיחת מכרז הפתיחה הנוסף וביטול ההוראה בשער החריג, הנאשם הזרים פקודה במחיר נמוך מן השער התיאורטי, זאת במטרה להפחית את שער נייר הערך. לאחר מכן, בחלק ניכר מהמקרים, הנאשם ניצל את השער המלאכותי כדי לרכוש את נייר הערך בו חפץ במחיר נמוך.
בהרשעתו ציין השופט כבוב כי הוא לא מקבל את טענת הנאשם כי התנהלות רשות ניירות ערך הייתה כה מקוממת ולפיכך יש לזכות אותו. ״האם ניתן לומר שהרשות היא זו אשר הביאה את הנאשם לכלל מעשה? תשובתי לשאלות אלו – שלילית. ואבאר. ראשית, הרשות היא לא זו אשר גרמה לנאשם לפעול כפי שפעל, והיא לא זו אשר דחפה את הנאשם לעבר פי התהום, קרי ביצוע המעשים מושא כתב האישום. הנאשם פעל על דעת עצמו, לפי מיטב הבנתו וללא מעורבות של רשות ניירות ערך או רשות אכיפת חוק אחרת. כל שניתן לטעון נגד רשות ניירות ערך, היא שמשום שלא יצאה בהודעה פומבית בשלב מוקדם, בסמוך לאוקטובר 2012, המצביעה על האיסור בביצוע מעשים אלו, הנאשם לכאורה לא ידע – ידיעה סובייקטיבית – שמעשיו עומדים בניגוד לחוק, או שמשום שהיא לא זימנה את הנאשם מוקדם יותר לחקירה, היא גרמה לכך שכמות המעשים – כמות העבירות – שבגינם ניתן להאשים את הנאשם, עלתה״, כתב בהכרעת הדין השופט כבוב והוסיף: ״ברי כי אין בכך כדי להרעיד את אמות הסיפים, באופן שמצדיק לבטל האישום נגד הנאשם. כך, אין זה בלתי סביר להניח שהרשות מוכנה לסבול מעט רע הכרחי על מנת להבטיח את פעילותו התקינה של הממתן, ועל כן מוכנה היא להעלים עין כשניצולו לרעה תוך הפעלת השער הינה מצומצמת, עד כדי זוטי דברים, באופן שמוביל לאותה מסקנה שאין זה חיוני לפנות להליכים פליליים, אולם היקף פעילותו של הנאשם חרגה מכמות מצומצמת ונסבלת זו. שנית, אין לכחד, שזיהוי דפוס פעולתו של הנאשם באופן פרטני על ידי רשות ניירות ערך עשוי היה לארוך זמן לא-מבוטל, במיוחד בהינתן מורכבותו, ועל כן פרק הזמן שחלף מתחילת הפעלתו של מנגנון הממתן בבורסה ועד זימונו לחקירה במשטרה נמשך זמן מה, ולא נפל פגם בכך שהרשות החלה לפעול בעניינו כשזימנה אותו לראשונה לחקירה״.
