על פי כתב האישום, אבו ג'ודה, הועסק כעובד ניקיון במועדון הפורום, כאשר החיילת הגיעה לבילוי עם חברותיה במועדון. במהלך הבילוי ולפניו, הן שתו משקאות אלכוהוליים. בשלב כלשהו במהלך הבילוי, הבחינה החיילת שאיבדה את החוגר שלה, ולמרות החיפושים, התעודה לא נמצאה. החיילת סברה כי החוגר אבד לה בעת שהייתה בשירותים במועדון ואז פנתה לנאשם, מסרה לו את מספר הפלאפון שלה וביקשה ממנו ליצור עמה קשר במידה ויאתר את החוגר שלה.
בהמשך התקשר אבו ג'ודה לטלפון של המתלוננת, ואמר לה שמצא את החוגר ושתבוא אליו אל השירותים. החיילת הגיעה לשירותים, שם פגשה בנאשם שאחז בחוגר שלה והוביל אותה לתוך תא השירותים, כשהוא סוגר מבפנים את דלת התא. הנאשם החל לנשק אותה בניגוד לרצונה וחרף התנגדותה, ולאחר מכן הפשיל את מכנסיו ואת מכנסיה של החיילת וניסה בכוח לבצע בה מעשה סדום. למרות התנגדותה, והעובדה שהחיילת נשכה אותו בחזהו, הוא ביצע בה מעשה אינוס בכוח תוך שהוא גורם לה כאבים עזים וחבלות, עד שבא לסיפוקו. בהמשך, הצליחה החיילת להדוף את הנאשם ולהימלט מהשירותים ולהזעיק את חברותיה.
כתב האישום ייחס לנאשם גם עבירה של שיבוש הליכי חקירה בכך שמחק את כל התקשורת בינו לבין המתלוננת מהנייד שלו, סיפר בכזב לקרוביו כי הותקף במועדון על ידי בחורה, ואף ביקש מגיסו לשוחח טלפונית עם המתלוננת כדי שיגיע עימה ל"הסדר" כלשהו.
בית המשפט שגזר עליו 9 שנות מאסר, קבע בגזר הדין, כי הנאשם התמיד בכפירתו ולא נטל אחריות על מעשיו ואין הוא יכול לזכות בהקלה העונשית המוענקת למי שפועל אחרת, נוטל אחריות ומגלה אמפתיה לנפגעת העבירה. "השפעת העונש על משפחת הנאשם, ובשים לב, לבן הפעוט שנולד בעת שכבר היה עצור, היא נסיבה שניתן להתחשב בה, לפי ההנחיה של חוק העונשין, אולם, ההתחשבות כאן מועטת יחסית, משום, שלמדנו, שכבר בעת ביצוע העבירה החמורה, הייתה אשת הנאשם בהיריון, נתון, שלא הועיל להניאו מביצוע המעשה הנפשע, שאת השלכותיו על חייו ועל משפחתו יכול היה לחזות", נכתב בגזר הדין
