מאוחר יותר אותו סכסוך הוביל לתביעת לשון הרע בסך 200 אלף שקל, שהגישה באחרונה, אם הכלה כנגד בת משפחה של החתן שלטענתה קיללה אותה ואף השפילה אותה בפני בני משפחה גם לאחר החתונה.
על פי התביעה, לפני כשנתיים בתה של התובעת התחתנה במרכז הארץ, במהלך החתונה וקודם לעריכת החופה, עת ישבו אביו של החתן ואביה של הכלה עם הרב עורך החופה והעד נתגלע ויכוח בין הורי החתן והחתן לבין הורי הכלה, באשר לגובה הסכום שעל החתן לרשום בכתובה. בסופו של דבר, הם פנו לפגוש את הכלה והחתן, בחדר נפרד ולשם נכנסו אורחים רבים, לפגוש את החתן והכלה ולברכם וביניהם, נכנסה גם בת משפחתו של החתן.
"באותו מעמד ומול עיניהם הרבות ולמשמע אוזנם של האורחים, פעלה הנתבעת ממניעים אישיים ובאופן נמרץ, להכפשת הכלה והתובעת. השתלחותה של הנתבעת בכלה ודברי הבלע שהיא הטיחה בכלה ובנתבעת, יצאו מפיה של התובעת ללא כל מעצורים, תוך שהיא אינה בוחלת בהפצת כזבים אודות התובעת וכל זאת כאמור, בפני הנוכחים במקום, המוזמנים לחתונה, הנמנים עם קרובי משפחתם, חברים ומכרים של הכלה ושל אם הכלה", כתבה התובעת בתביעה והוסיפה: "לקרוא ולא להאמין, יושבות הנתבעת ובתה הכלה ביום חתונתה של הבת, על ״כיסא הכלה״ אחוזות התרגשות וציפייה לקראת נישואיה של הכלה לבח״ל ובמקום לקבל ברכות ואיחולים, ״זוכות״ התובעת והכלה לקיתונות של השפלה בפרהסיה וצעקות בדבר כינויה כ-״זונה בת זונה״ ו-״חולת נפש״".
אם הכלה, ציינה בתביעה כי היא חשה במבוכה ועוגמת הנפש מאמרותיה החמורות שהפיצה הנתבעת כנגדם, תוך פגיעה בתובעת בה במשפחתה ובאנשים הקרובים לה. בתחילה אם הכלה הגישה את התביעה בבית המשפט לענייני משפחה אולם מאחר והתובעת אינה עונה להגדרת ״בן משפחה״ הוגשה התביעה בבית משפט השלום.
בניסיון להוכיח את טענותיה ולהביא ראיות לכך שהנתבעת אכן נקטה כנגדם בלשון הרע, פנתה התובעת לחוקר פרטי שהגיע למקום עבודתה של הנתבעת והחל לנהל איתה שיחה באשר למשלוח שעליו להביא. "במהלך אותה שיחה שנערכה, בין החוקר לנתבעת ואשר הוקלטה וצולמה על ידי החוקר ובנוכחות אנשים נוספים אישרה הנתבעת את אירועי החתונה וכינתה הנתבעת את הכלה 'חולת נפש' ואת התובעת "גם חולת נפש" וזאת כשהיא מכוונת את הדברים ישירות כלפי התובעת", כתבה אם הכלה וסיכמה: "התנהגותה המילולית הפוגענית, המתלהמת והאלימה של הנתבעת הפכה לבלתי נסבלת לחלוטין וגרמה לפגיעה בשמה הטוב של התובעת, כבודה הושפל שוב, והאווירה אשר נוצרה, בין השאר, בעקבות אמרותיה של הנתבעת, חיסלה כל סיכוי לשלום בית בין הכלה לבחיר ליבה בן משפחתה של הנתבעת".
עו"ד שרית קרן מומחית ללשון הרע במרחב האינטרנטי מסבירה "בתביעות לשון הרע יש להבחין בין קללות רחוב, שאינן מזכות לרוב בפיצוי כלל בהתאם לחוק ובין אמירות שלכאורה מתיימרות להיות עובדתיות, שנאמרות על אדם מסוים ואשר גורמות לפגיעה בשמו הטוב. כך למשל המילה "זונה", "זונה בת זונה", "חולת נפש", כבמקרה דנן יכולות פעם אחת להיחשב כלשון הרע ויכולות גם שלא, והכל תלוי בהקשר ובאמירות הנוספות שנאמרו סביב זה, העובדות שאופפות את המקרה, האנשים שנכחו ואף תלויות השופט שיושב בדיון." עוד מוסיפה עו"ד שרית קרן "ובמה דברים אמורים?, לא כל גידוף הוא לשון הרע. לפי החוק, לשון הרע, היא אמירה או מעשה שעלול לבזות, להשפיל, ולפגוע באדם.
בפסק דין השלום ברמלה 1756-02-16 נפסקו ממש לאחרונה פיצויים של 46,500 שקל לתובעת שכונתה במסגרת ישיבת דיירים "זונה בבוכרית, גנבת, רמאית ושקרנית". זאת בעוד שבפסקי דין אחרים נקבע כי לקרוא למישהי ברחוב או בכביש, כקללת רחוב- בת זונה ואין כל היכרות מוקדמת בין הצדדים, אינו מזכה בפיצוי לשון הרע. "
לסיכום אומרת עו"ד שרית קרן "המבחן הוא 'מבחן האדם הסביר' בשילוב מבחן אובייקטיבי וסובייקטיבי. ולכן השאלה שתשאל במקרה דנן, האמירות שנאמרו על ידי משפחת החתן היו כאמרות רחוב, סלנג (כמו "טמבל, אידיוט, מניאק, חולה נפש, וכו') או האם באמירה הייתה כוונה לייצר טענה עובדתית על אותו האדם ובכך לפגוע, להשמיץ ולבזות את שמו הטוב של האדם"
