כך למשל, בתיקי נתניהו בכל נאום, מסביר היועץ וכן אנשי צוותו, ככל שהם מתראיינים בנושא, ששיקוליהם מנותקים לחלוטין מהפגנות, מדעת הקהל וכי הם נצמדים לראיות ולסעיפי החיקוק, ודינו של כל נאשם להישפט באובייקטיביות מלאה.
למקרא כתב החשדות בעניינו של קצין המשטרה אשר חשוד בגרימת מותו של סלומון טקה ז"ל, חוששני כי הפרעות האלימות שלאחר הריגתו, והלחצים שהופנו כלפי גורמי החקירה, כלפי מח"ש, וכלפי הפרקליטות, גרמו לחריגה מאותם שיקולים מקצועיים גרידא.
מהנתונים והעובדות אשר פורסמו באתר הפרקליטות, עולה נימה של התנצלות כלפי העדה האתיופית, כאילו ועל הפרקליטות להפיס את דעת העדה, בהעמדה לדין, אף שאין אחריות פלילית.
האירוע שאליו נגרר קצין המשטרה בעל כורחו, היה למעשה אירוע של סחיטה באיומים או אף שוד של ילד בן 13, אשר נשדד מכספו, דבר שדווח לקצין המשטרה בזמן אמת. הוא מצידו התערב לטובת הילד וניסה, תוך שהוא מזדהה כאיש משטרה, להחזיר לאותו ילד את כספו, שאז צץ משום מקום המנוח, שהיה כבן 19 בעת האירוע, ושאל את השוטר לזהותו ולפשר מעשיו. לאחר שהשוטר הזדהה שוב כאיש משטרה והציג את התעודה המשטרתית, אמר טקה כי התעודה מזויפת, ואז החלו הנערים וטקה להקניט את השוטר ולקלל אותו.
טקה פנה לשוטר ואמר שלא מדובר באקדח אמיתי. זה היה המקום שבו מצופה מאיש משטרה לעצור את כל הנוכחים ולהוביל אותם לחקירת משטרה בעוון שוד, או סחיטה באיומים בתוספת סעיף של הכשלת שוטר.
אלא שקצין המשטרה, במקום לעצור את כולם, הלך מהמקום והנערים רדפו אחריו תוך קללות והקנטות. למעשה, החלו חברי הכנופייה לרדוף אחרי השוטר שברח מהם, עד שלנוכח הסכנה, אף התקשר למוקד 100 וביקש להזמין תגבורת.
עד כאן מדובר לכאורה בשוטר פחדן, שאינו ממלא את תפקידו כשוטר, ואינו שומר על החוק ונתקל בעדת עבריינים צעירים וטקה בראשם, הבכיר שבהם והבוגר שבהם, שהתערב בעניין לא לו והחליט ביחד עם כנופייתו לפגוע בקצין משטרה חמוש באקדח ומזדהה ככזה.
בבריחתו הבחין השוטר ברעייתו ובשלושת ילדיו, ממתינים בקרבת מקום, והחליט שלא להתקרב אליהם מחשש לשלומם ונכנס לחניה פתוחה של בית סמוך. לו היו העבריינים הצעירים מסתלקים, שמחים בחלקם, בהשפילם קצין משטרה, חוויה שיוכלו לספר לשאר ילדי הרחוב בשכונה, האירוע היה מסתיים בלא כלום.
אז הרימו טקה וחלק מהנערים אבנים, והחלו לידות את האבנים בקצין המשטרה ושתי אבנים פגעו בקצין וגרמו לו לחבלות, אחת מהן גדולה ומשוננת. בתגובה פסע השוטר מהחניה אל עבר מרכז הכביש, שלף את האקדח, דרך אותו, כיוון אותו אל עבר הכנופייה במטרה להרתיע אותם, וצעק לעברם להתרחק אחורה.
ברור הוא שכל אדם סביר במצב זה, לו היה אזרח נורמטיבי, היה הולך מהמקום.
הכנופיה לא התפזרה והמשיכה לידות אבנים לעבר השוטר, לאיים עליו ולהתנהג באופן שמסכן בוודאות את שלום הציבור, אותו, משפחתו – והכל ממרחק של 3-4 מטרים בערך.
השוטר כיוון את אקדחו לאספלט במרכז הכביש, סמוך לשמאלו של טקה ומעט לפניו וירה יריה אחת.
זאת עשה השוטר בלית ברירה. לא בגלל שטקה הוא אתיופי ולא בגלל שהשוטר גזעני, ולא בגלל האפליה בה נוהגת המשטרה בבני העדה האתיופית.
אירועים אלה התרחשו תוך שניות בודדות. כפי שעולה מחומר הראיות, לרבות מהבדיקה הבליסטית וחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, מדובר בירי של כדור אחד. הקליע פגע באספלט ובעקבות הפגיעה באספלט התפצל וליבתו נתזה הישר מהאספלט אל בית השחי של טקה, חדרה אל גופו וגרמה לפגיעה בעורק ראשי.
טקה החל לרוץ חזרה לכיוון הפארק, אך לאחר מספר מטרים התמוטט בעודו מדמם, ומאוחר יותר נפטר מהפצע.
מדובר באירוע נדיר מסוגו ומתחייב מנסיבותיו. נדיר, אמרנו, כיוון שהסיכוי שיקרה כדבר הזה דורש צירוף מקרים יוצא דופן. מתחייב, אמרנו, כיוון שלפי פסק הדין בעניין ניר סומך בבית המשפט העליון, מותר היה לשוטר לירות לא רק לשם הרתעה אלא אף בגופו של טקה, ואף נדרש היה לעשות כפי שעשה, במסגרת חובתו וזכותו להגנה עצמית.
להבדיל מניר סומך, שכזכור זוכה לאחר שירה בראשו של המאהב של אשתו ממרחק של מטר וחצי במטרה לגרום למותו, אך ורק בתגובה לכך שהמאהב הניף לעברו מוט ברזל, הרי שכאן האירוע המסוכן הינו חמור שבעתיים. מדובר בכנופייה, אשר לא רק הניפה כלי משחית לעברו של השוטר, אלא אף פגעה בו הלכה למעשה, כאשר הוא ובני משפחתו נמצאים בסיכון חמור, לאור איומים מובהקים של בני הכנופיה.
יתרה מזאת, האינטרס שעמד בבסיס הזיכוי של ניר סומך היה אינטרס פרטי, זאת בעוד שבמקרה קצין המשטרה שבפנינו הרי שקמה לו גם הגנת צידוק, שכן היה שוטר, אשר התערב במניעת ביצוע עבירה, בכובעו כשוטר, וחלה עליו הגנה כפולה מקל וחומר.
לא זו אף זו, אם זוכה ניר סומך לאחר שירה שלוש יריות במנוח, אחת בגוף שלא עצרה אותו ועוד שתיים קטלניות בראשו, בכוונה להורגו, הרי שקצין המשטרה במקרה שלפנינו כלל לא כיוון אל עבר גופו של טקה, אלא ירה לצד במטרה להרתיעו, לאחר שהוא וחברי הכנופייה סרבו לפנות את המקום והמשיכו לידות אבנים ולאיים ולסכן אותו ואת בני משפחתו.
הטענה כלפי קצין המשטרה היא אך ורק בנוגע לאפשרות תיאורטית, כך לפי כתב החשדות, שיכל לירות באוויר ולא לעבר האספלט. אלא שבכך נדרש קצין המשטרה לחובת זהירות מוגזמת לחלוטין, אל מול מצב הלחץ והמצוקה שנקלע אליו שלא ברצונו.
מיד לאחר מותו של טקה, פרצו פרעות בכל רחבי ישראל על רקע תחושת קיפוח של בני העדה האתיופית. אין זה המקום לדון את בני העדה לכף חובה אל נוכח תחושה זו, אשר מעוגנת היטב במציאות החיים במדינה.
אלא שפרעות, הפיכת מכוניות, שריפת צמיגים, יידוי אבנים לעבר שוטרים, וכלל ביטויי אלימות, לא אמורים ליצור מציאות משפטית שאיננה, וגישה אפולוגטית הינה גישה החורגת מחובת גופי החקירה לחקור באופן אובייקטיבי ומקצועי ומחובת התביעה להעמיד לדין על סמך ראיות שנאספו תוך ניתוח משפטי קר רוח.
דומה כי ההתנצלות המובאת כלשונה מאתר הפרקליטות מדברת בעד עצמה:"אנו מביעים צער עמוק על מותו של סלומון טקה ז"ל ומשתתפים בצער המשפחה".
צער המשפחה, בכבוד הראוי, ומבלי למעט בו ולו במעט, אינו שיקול להעמדה לדין של קצין המשטרה ואני סבור שלאחר השימוע לא יוגש כתב אישום כנגד קצין המשטרה ואם יוגש, על פי המפורט בכתב החשדות בשלב זה, ולא תתגלנה ראיות נוספות מרשיעות, אני צופה כי קצין המשטרה יזוכה מכל אשמה -ויקבע כי פעל כדין.
נחכה ונראה.
הכותב עו״ד יעקב שקלאר הוא מומחה למשפט פלילי על כל רבדיו, בעל וותק של 25 שנות עבודה במקצוע, עומד בראש משרד המונה 6 עורכי דין, מרצה בבתי הספר למשפטים ובפקולטות באוניברסיטה ובהשתלמויות מקצועיות של לשכת עורכי הדין על עבודת הסניגור הפלילי, פרשן משפטי בערוצי הטלוויזיה והרדיו והתקשורת בנושאי משפט בוערים ומייצג בתיקים החשובים והמפורסמים בתחום הפלילי בכל הערכאות. עו״ד שקלאר נבחר לאחד משמונת עורכי הדין הפליליים המובילים בישראל ע״י מגזין ׳הכי טובים׳ של עיתון מעריב.
