בנימוקי הערעור צוין, כי "בשל הקושי הרב לחשוף מעשים מעין אלה, על בית המשפט להתייצב להגנתם של הקשישים חסרי הישע, וכאשר, בדרך מקרה, מעשה מחפיר שכזה נחשף, יש להעביר מסר הרתעתי חד וברור לבל יהינו אנשים כדוגמת המשיב, לנצל קשישים דמנטים, לצורך סיפוק יצריהם השפלים".
על פי הודעת הערעור, הנאשם שמואל אלבז, כאמור נהג מונית במקצועו, ניצל קשישה הסובלת מדמנציה, אותה הסיע במשך למעלה מחצי שנה כשלוש פעמים בשבוע ממרכז לקשישים חולי אלצהיימר ודמנציה לביתה, וביצע בה עבירות מין. כתב האישום ייחס לנאשם ביצוע עבירה של מעשה סדום בידי אחראי על חסר ישע ושתי עבירות של מעשים מגונים תוך ניצול היותה של הקשישה לקויה בשכלה.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים הרשיע את הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות של מעשים מגונים, אך החליט לזכות מעבירה של מעשה סדום ובגין הרשעתו השית עליו עונש של 6 חודשי מאסר בלבד.
לצד עונש זה, הוטל על הנאשם עונש מאסר על תנאי, פיצוי לבנה של הקשישה בסך של 50,000 ₪ ופסילת רשיון נהיגה ברכב ציבורי לתקופה של 5 שנים.
בהודעת הערעור, מבקשת הפרקליטות מבית המשפט העליון להחמיר בעונש המאסר המקל שהוטל על הנאשם, אשר לעמדת הפרקליטות אינו הולם את חומרת מעשיו המחפירים של הנאשם ומידת אשמו, וחורג מעונש המינימום הקבוע בצידן של העבירות בהן הורשע הנאשם.
"בנסיבות התיק דנן, כאשר עסקינן בעבירות כה קלות לביצוע וכה קשות, עד בלתי אפשריות לגילוי – ניצול מיני מחפיר של קשישה דמנטית שכלל אינה יכולה להתלונן על מעשיו המבישים של המשיב בגופה – שגה בית המשפט קמא הנכבד כאשר לא נתן משקל בגזר דינו לשיקול הרתעת הרבים, וזאת בניגוד לקביעותיו של בית המשפט הנכבד בפסקי דין רבים במקרים כגון אלו", צוין בערעור.
עוד צוין, כי "בנסיבות התיק דנן אין כל טעם מיוחד המצדיק קביעת רף תחתון של מתחם עונש הולם הנמוך מעונש המינימום, קל וחומר שאין הצדקה לקביעת רף תחתון של מתחם בפער כה קיצוני מעונש המינימום".
