לטענת בית המלון האורחת עיוותה את העובדות ותיארה אותן באופן החוטא למציאות.
בחודש יולי השנה, הגיעה הנתבעת ובני משפחתה להתארח בבית המלון באילת. על פי התביעה, "בנה הבגיר של הנתבעת, אשר למיטב ידיעתה של התובעת (זאת בהתאם להצהרותיה של הנתבעת הן כלפי התובעת והן במסגרת פרסומיה הכוזבים) סובל מפיגור שכלי, התהלך בשטח חדר האוכל של המלון ללא השגחה. כאשד בידו סכין תוך שהוא מאיים על אורחי המלון אשר שהו בחדר אוכל זה. לאור החשש הכבד מהתנהגות אלימה ושימוש בפועל בסכין כאמור וכן, לאור הבהלה שהכתה את חדר האוכל כולו, קב״ט המלון נטרל את הסכין מידיו של בן הנתבעת, בעוד אחותו צועקת ברקע כי היא סובל מפיגור שכלי".
בעקבות האירוע אנשי בית המלון הזעיקו באופן מידי את משטרת ישראל אשר שלחה שוטרים למלון. לאחר הגיעם של השוטרים וטיפולם באירוע, הוחלט על ידם שככל והנתבעת ומשפחתה יישארו להתארח במלון עד לתום חופשתם, אשר רק החלה, בנה של הנתבעת יהיה תחת השגחה צמודה של מי מבני משפחתו ולא יעזבו אותו לבדו גם לא לרגע אחד. לטענת בית המלון אורחים רבים אשר שהו במועד האירוע במלון בכלל ובחדר האוכל בפרט, היו אחוזי הלם ובהלה ושתי משפחות גם העדיפו לעזוב את המלון.
על פי התביעה הנתבעת ובני משפחתה דרשו מבית המלון פיצוי על אשר קרה וקיבלו תשובה שלילית ולטענת בית המלון מאותו רגע בני המשפחה, החלו בהתנהגות דווקנית, מרושעת ובוטה כלפי צוות בית המלון שנמשכה לאורך כל שהייתם במלון במשך חמישה ימים, "זאת תוך השתלחות בעובדיה, פנייה למי מנציגי המלון באופן בוטה ומזלזל, שימוש באלימות מילולית וכיו״ב", נכתב בתביעה.
ומיד לאחר מכן כתבה האורחת פוסט מכפיש שבין השאר נכתב בו "הגעתי לחדרים חשכו עיניי חדרים שבורים מסריחים הדלתות לא נסגרות במקלחות שבורות מלא עובש" ובהמשך כתבה על האירוע עם בנה שלפיה אנשי בית המלון נהגו בחוסר סובלנות כלפי בנה למרות שהיא לטענת בית המלון מתארת את הדברים כאילו נכחה במקום.
בתביעה מצוין כי מדובר באורחת חוזרת זו הפעם הרביעית למלון. "תמוה הדבר כי, הנתבעת שבה להתארח פעם אחר פעם במלון, בעודה מתארת בדבריה המרושעים כי חדריו כה איומים(לכאורה) וכן אף, עצם המשך שהייתה של הנתבעת ומשפחתה במלון לאחר קרות האירוע לאורך כל החופשה, קרי במשך חמישה ימים שלמים, בעודה מתארת את התובעת כמי שאינה יודעת לקבל את השונה וכמי שקוראת לציבור ״לא להתקרב למלון הזה״, תמוה שבעתיים".
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר – און, ממשרד בר – און , כהן , עורכי – דין : לשון הרע מוגדר כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
במקרה שלנו, אם פלוני פירסם דברים שאינם נכונים, באופן שיש בו כדי לפגוע בבית המלון, להקטין את הכנסותיו או ליצור לו תדמית שלילית בפני אורחים עתידיים – דברים אלה עלולים ליפול לגדר "לשון הרע".
מפסקי הדין שניתנו, בהם ייצגנו במהלך כ- 30 השנים האחרונות לקוחות שטענו כי הוציאו עליהם לשון הרע, ניתן ללמוד, כי סכומי הפיצוי שנפסקו לטובת לקוחותינו הינם בעלייה מתמדת. שכן המגמה המתפתחת בפסיקה הינה להחמיר עם המוציאים דיבה, ואף לפסוק לחובתם סכומי פיצוי משמעותיים ביותר.
יחד עם זאת, למפרסם עשויות לעמוד הגנות שונות. אחת מהן היא הגנת "אמת הפירסום" – בהנחה שיוכיח, כי הדברים שפירסם אכן היו אמת. הגנה נוספת שעשינו בה שימוש נרחב בייצוג לקוחות שנתבעו בתביעות דיבה הינה הגנת תום הלב, והצלחנו להוכיח כי הדברים שפורסמו לא חרגו מ"הבעת דיעה" מותרת.
לאחרונה ניתן פסק דין עקרוני בבית המשפט בתל-אביב, שקיבל את עמדת משרדנו ודחה תביעת מיליוני ₪ שהוגשה על הוצאת דיבה. בית המשפט חייב את התובעים לשלם לנתבע – שיוצג על ידי משרדנו – שכר טירחת עורכי דין בסך 100,000 ₪, וכן הוצאות משפט.
באותו מקרה היה מדובר בחברה קבלנית וביזם, אשר תבעו בעל דירה בטענה כאילו הוציא עליהם דיבה כדי לטרפד פרוייקט תמ"א 38 שהיה אמור להתבצע בבנין מגורים ובו עשרות דירות. בית המשפט בתל-אביב קיבל את עמדתנו, אימץ את הדוקטרינה האמריקאית כי מדובר ב"תביעת השתקה", וכאמור דחה את התביעה, תוך שהוא מחייב את החברה הקבלנית ואת היזם בתשלום סכומים גבוהים במיוחד לנתבע.
במקרה של בית המלון – נדרש בית המלון להוכיח את עצם הפירסום ואת העובדה, כי תוכנו נופל לגדר "לשון הרע". ואילו הנטל להוכחת איזו מההגנות הנטענות – חל על המפרסם, ולא על בית המלון.
במידה שטענות ההגנה לא יוכחו – בית המלון אינו חייב להוכיח נזק כלשהו כתוצאה מפרסום הדברים, אלא לדרוש את הפיצוי הסטטורי אף ללא הוכחת נזק. מדובר בפיצוי בסך של 50,000 ₪ (קרן), ואם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע – מוסמך בית המשפט להכפיל את סכום הפיצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, והוא יעמוד על 100,000 ₪ (קרן), לכל פרסום, גם אם לא הוכח נזק כלשהו שנגרם לקורבן כתוצאה מהפרסום.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר – און, ממשרד בר – און, כהן, עורכי – דין, אשר מדורג כמשרד מוביל בישראל בעריכת דין , ובכלל כך בתחום הליטיגציה – התדיינות בבית המשפט , דיני משפחה ודיני ביטוח ונזיקין , כולל רשלנות רפואית.
