בפסק הדין כתבו השופטים כי הם לא עמדו בנטל להוכיח כי בנם המנוח, היה רוצה בהבאת ילדים לעולם אחרי מותו, ילדים אותם לא יכיר ולא יגדל.
לפני כשנתיים, נהרג גבר בן 36 ולבקשת הוריו ובאישור בית המשפט נשאב זרעו של המנוח ומנות הזרע הופקדו למשמרת בבית החולים אסף הרופא. כשלושה חודשים לאחר מכן, הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תובענה בה ביקשו, ההורים להתיר את הפרייתה של אישה בזרע של בנם המנוח שלא היתה לו בת זוג. בתסקיר שהונח לפני בית משפט נקבע, כי אין מניעה לאשר לאם המיועדת להרות מזרעו של המנוח, אולם בית המשפט דחה את התביעה מאחר והגבר הלך לעולמו בלא להותיר אחריו בת זוג.
בית המשפט, דחה את טענת ההורים, כי יש להם מעמד להוכיח את רצון בנם המנוח "ואף לכתוב את זהות האם". ומאחר ולא היתה הוראה ברורה של המנוח בדבר שימוש בזרעו לאחר פטירתו ההורים לא הצליחו להוכיח, כי הוא רצה שאישה שיבחרו תהרה מזרעו, לאחר פטירתו.
בדיון שהתקיים באחרונה בערעור שהגישו ההורים ציין אב בית הדין שאול שוחט, שדחה את ערעור ההורים, כי 'הזכות לסבות', כזכות עצמאית, כשלעצמה מכוחה יכולים הורי ההורים לעתור למימוש 'הזכות להמשכיות' טרם הוכרה במשפט הישראלי. "דומה שהמקרה שלפנינו בו הנפטר הלך לעולמו בלא שהותיר אחריו בת זוג קבועה, יכול להוות בסיס לפיתוחה של הזכות לסבות, בהקשר שלפנינו. דא עקא, שטענות המערערים בערעור לא נסובו סביב הזכות האמורה, אלא סביב קביעתו של בימ"ש קמא, כי הטענה לפיה יש להורים מעמד להוכיח את רצון בנם ואף לבחור את זהות האם מנוגדת להלכה הפסוקה", כתב אב בית הדין בהחלטתו והוסיף: "לטענתם, אין בהלכה שנפסקה כדי לשלול את מעמדם של ההורים ואת ההכרח לבירור מעמיק והתחקות אחר רצון המנוח, כאשר לא היתה לו בת זוג".
השופטת עינת רביד שקיבלה את דעת אב בית הדין השופט שוחט והשופט נפתלי שילה, שלא לאפשר להורים להשתמש בזרע של בנם המנוח, כתבה בהחלטתה כי ישראל לעומת מדינות אחרות בעולם הלכה לקראת הורים שכולים. "התקדמות הטכנולוגיה הרפואית מציבה בפנינו אתגרים רבים שעלינו לבחון ולבדוק באופן מושכל, זהיר ומדוד. הלכת בית המשפט העליון, כפי שהביאו חבריי בהרחבה, מחייבת אותנו בבדיקה ראייתית של רצונו המשוער של המנוח. כך נעשה במקרה זה, והראיות שהוצגו אינן מספקות", כתבה השופטת רביד והוסיפה: "לא למותר להזכיר, שההלכה המשפטית בישראל המאפשרת בדיקת "רצון משוער" של הנפטר, גם היא בגדר הרחבה ו"הליכה לקראת" הורים שכולים, מעבר למקובל במדינות אחרות, כאשר ישנן מדינות בהן הדבר אסור לחלוטין גם אם הביע הנפטר את רצונו המפורש, ואחרות הדורשות רצון בכתב ואינן מסתפקות ברצון "משוער"".
עו"ד ארתור שני מומחה לדיני משפחה מסביר "פסק הדין של בית המשפט המחוזי ממחיש את האבסורד הקיים כיום במשפט הישראלי: מצד אחד מכירים בזכות לסבות כאשר הבן נפטר ורוצים להעמיד לו ממשיך, רק בכפוף לכך שהייתה לו בת זוג. מצד שני, מכירים בזכות להורות כזכות יסוד אך לא בדרך של פונדקאות ליחידים, זוגות גברים או סבא וסבתא שרוצים נכד מבנם שנפטר. מדובר בנושא כואב ומורכב שמחייב אסדרה בכובד ראש כולל כל הסוגיות הנלוות לנושא, מתחומים שאינם משפטיים. בשורה התחתונה: אם מדינת ישראל מכירה בזכות ההמשכיות וההורות כזכות יסוד על חוקית – כדאי שזה יהיה שיוויוני ופתוח לכולם.
יחד עם זאת, נשקף מתוך פסק הדין כי לא היה זה המקרה המתאים, מבחינת בית המשפט המחוזי, לדון בנושא באופן עקרוני וממילא לא הייתה בפני בית המשפט חוות דעת ודיון לא יכול היה להתקיים אף באספקט של טובת הילד להיוולד מראש רק לסבא וסבתא באמצעות פונדקאית, להבדיל מבת זוג שהייתה למנוח בחייו ומשמשת גם כאם לקטין שנולד".
