לפני מספר שנים בעל דירה במרכז הארץ, שכר את שירותיו של קבלן על מנת לבצע עבודות שיפוץ בביתו. הקבלן שכר אדם אחר לביצוע העבודה ונתן לו חמשת אלפים שקלים תמורתה. אותו שיפוצניק, אסף שני עובדים זרים לצורך ביצוע עבודות הטיח והצבע אולם לא היה לא היתר להעסיקם. לרוע מזלו, בביקורת שנערכה על ידי אנשי רשות האוכלוסין, הוברר כי השניים מחזיקים באישור עבודה לקבלנים מסוימים ספציפיים ששמם נקוב ברישיון, אך לא לאותו שיפוצניק והוגש נגדו כתב אישום.
בבית הדין האזורי לעבודה, ביקשה התביעה לקבוע כי מדובר בשני אירועים שונים, על מנת לקבוע שני מתחמי ענישה, אולם השופטת יפית זלמנוביץ גיסין, לא קיבלה זאת וקבעה כי "מדובר בהעסקה של שני עובדים שהועסקו במקביל לתקופה קצרה בנכס ועל כן מדובר באירוע אחד בגינו יש לקבוע מתחם ענישה אחד", כתבה השופטת זלמנוביץ גיסין.
הנאשם מצידו טען כי מדובר באכיפה בררנית, היות וכתב אישום הוגש רק כנגדו ואילו נגד בעל הבית והקבלן הראשי שלו, לא נקטה המדינה בהליכים. השופטת גיסין לא הסכימה עם קביעה זו. "שיקוליה של המאשימה אשר בחרה שלא לנקוט בהליכים פליליים נגד בעל הבית שבנכס שלו בוצעו עבודות הטיח והצבע על ידי שני העובדים הזרים נשוא כתב האישום, וכנגד הקבלן הראשי עימו התקשר מר נאמן על פי עדותו, לא נפרשו בפני. ואולם, הנאשם לא הוכיח כי האכיפה החלקית בה נקטה המדינה", כתבה השופטת בהחלטתה והוסיפה: "גם אם אקבל את טענתו כי היה עליה לנקוט בהליכים פליליים נגד שניים אלה, יסודה בשיקולים זרים, לא עניניים או בשרירות לב".
בטיעונים לעונש, השיפוצניק ביקש מבית המשפט להתחשב במצבו וציין, כי הוא מצטער על כל מה שקרה ולא יחזור על התנהלותו זו בעתיד והוסיף, כי בנוסף להוצאות שכר הדירה הוא משלם ארנונה וחשמל וכי בצוק העיתים בנותיו מסייעות בפרנסת המשפחה. בסופו של דבר השופטת זלמנוביץ גיסין הטילה עליו קנס של 20 אלף שקלים וכמו כן קבעה שהוא יחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים ממועד מתן גזר הדין כאשר גובה ההתחייבות תהיה בגובה הקנס המקסימלי הקבוע לעבירות אלה שהוא 116,800 שקלים.
