לפני כשנתיים וחצי, במהלך נסיעה בכביש 6 סמוך לצומת קמה, עקף נהג רכב את השוטר ברכבו ולאחר מכן הוציא את ידו מחלון הרכב, כשהוא אוחז בקבוק מים. שוטר מג"ב, חשב שהנהג רוצה להשליך עליו את הבקבוק, חסם את דרכו. כאשר הרכבים נעצרו השוטר יצא מהרכב וקילל את הנהג וכשזה ביקש לנסוע מהמקום, השוטר הכה אותו באמצעות כף ידו בפניו ובצווארו וריסס לעברו גז מדמיע.
בית המשפט השלום בבאר שבע זיכה את השוטר מחמת הספק, כאשר השופט קבע בין השאר כי 'קיימת תופעה של זריקת בקבוקי שתייה לעבר רכבים במהלך נסיעה, בייחוד בכבישי הנגב', זאת כדי לבסס את אותו הסבר להתנהגות של הנהג שהוכה על ידי השוטר.
המחלקה לחקירות שוטרים, הגישה ערעור על ההחלטה והרכב השופטים של בית משפט המחוזי בבאר שבע, אליהו ביתן, יעל רז-לוי, גילת שלו, שהרשיע את השוטר, קיבל את עמדת עו"ד ליאת יונניאן, מהמחלקה לחקירות שוטרים שטענה בערעור כי הראיות האובייקטיביות הקיימות בתיק והגיונם של דברים מביא למסקנה נחרצת שגרסת המתלונן בעניין הגז שהתיז עליו השוטר, נכונה. מנגד, השוטר אישר את עצם המפגש עם המתלונן ואת העימות המילולי ביניהם, אך כפר בטענה שהיה ברשותו אקדח ושהוא החזיק בו וכפר בכך שהכה את המתלונן ושהתיז עליו גז מדמיע.
שופטי הרכב הערעור קבעו השתלשלות העניינים לאחר עזיבת השוטר את מקום האירוע, המבוססת על ראיות מהימנות תומכת בצורה חזקה בגרסת המתלונן. השוטר העיד שראה בתקרית כאירוע קל שהסתיים והוא עזב את המקום מבלי להזמין משטרה או לדווח על האירוע. "לעומת זאת המתלונן נשאר במקום, התקשר למוקד המשטרתי, דיווח כי הותקף על ידי אחר בגז וביקש עזרה רפואית", ציינו השופטים בהחלטתם.
כאמור הרכב בית המשפט הרשיע את השוטר כי עדות המתלונן מהימנה. "רצף האירועים המתואר, המבוסס על עדויות אובייקטיביות, שהיה מקום שבית המשפט קמא ייחס להן משקל – מהווה מעגל סגור המוכיח בצורה משכנעת שהמתלונן הותקף על ידי המשיב בגז", כתבו השופטים בהחלטה והוסיפו: "בית המשפט היה ער לראיות האמורות והוא תירץ אותן באופן דחוק שאינו מתקבל על הדעת… התיזה החלופית שהוצעה על ידי בית המשפט קמא כהסבר להתנהגות המתלונן, חסרת בסיס, ואף אינה מתיישבת עם תלונתו המיידית והעקבית של המתלונן בדבר כך שהשוטר ריסס עליו גז מדמיע".
