על פי כתבי החשדות שנשלחו לחשודים, בתקופה הרלוונטית כיהן נוה כיו"ר מחוז ת"א והמרכז של לשכת עוה"ד, ומיוני 2015 כיו"ר לשכת עוה"ד. בתקופה זו כיהנה עו"ד אסתר כרייף כתובעת במשטרת ישראל בשלוחת זבולון, והגישה מועמדות למשרת שופטת בית משפט השלום. באותה עת חברי הוועדה לבחירת שופטים היו: שרת המשפטים איילת שקד, שר האוצר משה כחלון, נשיאת ביהמ"ש העליון מרים נאור, השופטים אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן, חה"כ נורית קורן ורוברט אילטוב, ונציגי לשכת עוה"ד – עו"ד אילנה סקר ועו"ד חאלד זועבי.
החשדות נגד נוה וכרייף:
על-פי החשד, במסגרת תפקידיו, ובעיקר כיו"ר לשכת עוה"ד, היה נוה בעל השפעה משמעותית על בחירת שופטים בישראל והיה מעורב במסגרת תפקידו בבחירת שופטים על אף שלא שימש אותה עת חבר בוועדה. נוה השפיע על בחירת השופטים באמצעות נציגי לשכת עוה"ד בוועדה והתייעצותם עמו מתוקף תפקידו, וכן באמצעות קשריו המקצועיים עם גורמים נוספים בוועדה שאינם נציגי הלשכה. כמו כן, הוא השתתף במסגרת תפקידו בישיבות מקדימות שקוימו אצל נשיאת ביהמ"ש העליון דאז מרים נאור, בהשתתפות הנשיאה, השרה ונציגי הלשכה, בה בדרך כלל הושגו הסכמות לגבי רוב רובם של המועמדים לשיפוט.
על פי כתבי החשדות, באוגוסט 2013 הגישה עורכת הדין דאז כרייף מועמדות להתמנות כשופטת שלום. לאחר כחודש, פנתה כרייף אל נוה בכנס מקצועי בו השתתפו השניים, הציגה עצמה בפניו ושיתפה אותו בכך שהגישה מועמדות לשיפוט. השניים שוחחו באותו יום מחוץ לכנס והחליפו מספרי טלפון. בהתכתבות מאוחרת ביניהם באותו יום, ביקשה כרייף מנוה לשמור על עניין מועמדותה לשיפוט באופן דיסקרטי. במהלך מספר שבועות לאחר היכרותם, שמרו השניים על קשר טלפוני והחליפו ביניהם הודעות רבות ואף קיימו מפגש אינטימי בביתה של כרייף. בהמשך, לאורך תקופה של כשנתיים ועד אוגוסט 2015, שמרו השניים על קשר שהתמצה בהחלפת הודעות ווטסאפ בתדירות של אחת לכחודש-חודשיים, חלקן בעלות גוון אינטימי והבעת רצון הדדי להיפגש. במהלך אותה תקופה לא נפגשו השניים למפגש אינטימי נוסף.
לאחר שנוה נבחר לראשות הלשכה, ידעה כרייף כי יש ביכולתו לקדם את בחירתה לשיפוט מחד גיסא, וכי הוא מעוניין בקשר אינטימי עימה מאידך גיסא. לפיכך, היא עודדה, טיפחה והידקה את הקשר האינטימי-פלרטטני עימו, והשניים אף קיימו מפגש אינטימי נוסף בביתה, בעיצומו של הליך מינויה לשיפוט. כל זאת, בין היתר, כדי להטותו לכאורה למשוא פנים כלפיה ובעד פעולותיו הקשורות לתפקידו או בעד השפעתו על פעולתם של גורמים רשמיים אחרים בהקשר למינוי שופטים. כפי שעולה באופן ברור ממכלול ההתכתבויות בין השניים, בד בבד עם טיפוח הקשר האינטימי ביניהם כאמור, ביקשה כרייף מנוה, במספר רב של הזדמנויות, לפעול ולהתערב בעניינה ולקדם את בחירתה לשיפוט, באופן אשר כרך את הדברים זה בזה.
נוה, שהיה מעוניין בקשר אינטימי עם כרייף, שיתף פעולה עם הפלירטוט מצידה ונענה לקשר האישי והקרוב שהוצע לו, ביודעו שהיחס המיוחד והאינטימי, שכלל כאמור מפגש אינטימי בביתה בהזדמנות נוספת, ניתן והוצע לו גם על מנת לקדם את מינויה במסגרת תפקידו. בד בבד עם קיום הקשר האינטימי, נוה חשוד שניצל את מעמדו כראש הלשכה ופעל בעניינה של כרייף באופן מהותי במספר רב של הזדמנויות מול חברי הוועדה לבחירת שופטים וגורמים רלוונטיים אחרים, כשהוא מצוי בניגוד עניינים חריף נוכח הקשר ביניהם, שהלך והתעצם במהלך הליך המינוי, ובלי שדיווח על כך לאיש מהגורמים מולם פעל.
כך, למשל, לאחר שחלפו כשנתיים ממועד הגשת מועמדותה לשיפוט שבמהלכם כרייף לא זומנה ל"ועדת המשנה הראשונה", שהיא שלב הכרחי בדרך למינוי לשיפוט, ביקשה כרייף מנוה לברר מדוע טרם זומנה לוועדה. נוה הבטיח לה "לזרז" הנושא, ובמקביל פנה לעו"ד סקר בעניין. כעבור כשלושה שבועות זומנה כרייף לוועדת המשנה.
בהמשך, בפברואר 2016, כרייף נכשלה בקורס המועמדים לשפיטה לאחר שקיבלה ציון נמוך. ציון "עובר" בקורס מהווה קריטריון משמעותי להמשך תהליך המינוי, אולם אין הוא תנאי הכרחי. נוה חשוד כי לבקשת כרייף שיקדם בכל זאת את מינויה, הוא פנה מספר פעמים רב לעו"ד אילנה סקר, נציגת הלשכה בוועדה, וביקש ממנה כי תפעל לכך שכרייף תעבור את "ועדת המשנה השנייה", בה השתתפה עו"ד סקר כנציגת לשכת עוה"ד, יחד עם עוד שני חברי ועדה. מעבר של ועדת משנה זו הוא שלב הכרחי בדרך למינוי לשיפוט. נוה ביקש זאת מעו"ד סקר בהמשך לבקשות חוזרות ונשנות של כרייף, ולא אמר לעו"ד סקר כי הוא מצוי בניגוד עניינים חריף לאור הקשר הפלרטטני-אינטימי בינו לבין כרייף. נוה פנה בעניין זה גם לחברת ועדת המשנה הנוספת, חה"כ לשעבר נורית קורן, וסיכם עימה כי היא ועו"ד סקר יעבירו את כרייף ברוב קולות בוועדת המשנה. בזכות התערבותו והשפעתו של נוה, עברה כרייף את ועדת המשנה השנייה במרץ 2016, למרות כישלונה בקורס, ברוב קולות של עוה"ד סקר וחה"כ קורן, מול דעת המיעוט של כב' השופט אליקים רובינשטיין, ונכנסה למאגר המועמדים לשפיטה. זמן קצר לאחר מכן, קיימו השניים מפגש אינטימי נוסף בביתה של כרייף, כמוזכר לעיל.
בהמשך, לבקשת כרייף, הורה נוה לעו"ד סקר לדאוג להכנסתה לרשימת המועמדים לשיפוט שפורסמה באפריל 2016. בעקבות זאת, דאגה עו"ד סקר לכלול אותה ברשימה. נוה עשה כן בהיותו בניגוד עניינים חריף עקב מערכת קשריו עם כרייף, ולאחר שחלף פחות מחודש מאז קיים עימה מפגש אינטימי בביתה, על פי הצעתה, ובלא לדווח לעו"ד סקר על הקשר האינטימי ביניהם.
במאי 2016 לקראת כינוס הוועדה לבחירת שופטים, השתתף נוה בישיבה המקדימה שנערכה אצל נשיאת העליון דאז מרים נאור, יחד עם שרת המשפטים ונציגי הלשכה. בישיבה זו, שנועדה לגבש הסכמות לקראת כינוס הוועדה, סוכם כי כל הנוכחים יתמכו במינוי כרייף לשופטת. אף כאן, נוה לא דיווח לאיש על קשריו האינטימיים עימה.
פעולתו של נוה עבור כרייף הצליחה והובילה לבחירתה לשופטת ביום 7.6.16. לאורך כל התהליך נוה וכרייף התכתבו ושוחחו ביניהם, תוך כריכה בין נושא המינוי לשיפוט לבין מערכת היחסים האינטימית ביניהם.
בגין מערכת יחסים זו הוחלט כאמור לשקול להגיש כתב אישום נגד השניים בעבירות שוחד ונגד נוה גם בעבירת מרמה והפרת אמונים, בכפוף לשימוע.
החשד נגד השופטת כרייף להשמדת ראייה:
כמו כן, על פי כתבי החשדות, בינואר 2019 נחקרה השופטת כרייף לראשונה באזהרה במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה בלוד. במהלך החקירה, היא התבקשה למסור את הטלפון הנייד שברשותה לחוקרים לצורך החקירה. השופטת כרייף ניסתה לשכנע את החוקרים להימנע מלקיחת הטלפון, אך ללא הועיל. היא נשאלה על ידי החוקרים האם מחקה בחודשים האחרונים התכתבויות מהטלפון והיא שללה זאת. במהלך חקירתה, ביקשה השופטת כרייף מהחוקרים לשוחח בטלפון עם גורמים שונים והם התירו לה לעשות כן. לאחר מכן, בהמשך החקירה, נשאר הטלפון בהישג ידה. על פי החשד, השופטת כרייף ניצלה את האמון שניתן בה על ידי החוקרים, ובהיותה בחדר החקירות מחקה מהטלפון התכתבויות שהוחלפו בווטסאפ בינה לבין מספר גורמים, לרבות אחד מחברי הוועדה לבחירת שופטים. היא מחקה את ההודעות שהוחלפו בינה לבין חבר הוועדה ביודעה כי הן עשויות להיות דרושות כראיה בחקירה המתנהלת נגדה, העוסקת בהליך בחירתה לשיפוט. בתום החקירה מסרה השופטת כרייף לחוקרים את הטלפון, בלא שאמרה להם דבר אודות מחיקת ההודעות. פעולתה זו התגלתה בשלב מאוחר יותר של החקירה, לאחר חדירה לטלפון על ידי חוקר מיומן, אשר שיחזר את ההודעות שנמחקו.
בגין מעשים אלה הוחלט לשקול להגיש נגדה כתב אישום גם בגין עבירה של השמדת ראיה, בכפוף לשימוע.
חשדות נוספים נגד נוה:
במקביל, נוה נחקר באזהרה גם בעניינה של עורכת דין נוספת, שגם עימה קיים מערכת יחסים, בחשד שניסה לקדם את מינויו של מקורב אליה לכהונה בביהמ"ש המחוזי, לבקשתה, ובחשד שהביא למינויה לתפקידים שונים בלשכת עורכי הדין, והכל באופן פסול תמורת שוחד ובהיותו בניגוד עניינים.
נוה אף נחקר בעניינה של מתמחה, שאף עימה קיים מערכת יחסים, בחשד שסייע לה במספר עניינים הקשורים להתמחותה תמורת שוחד ובהיותו בניגוד עניינים.
לאחר בחינת חומר הראיות בשני עניינים אלו הוחלט, כי הגם שנוה פעל לכאורה באורח לא תקין, אין מקום להעמידו לדין פלילי בגין מעשים אלו.
חקירת תלונתו של נוה בחשד לפגיעה בפרטיותו:
בד בבד לחקירת החשדות נגד נוה, נחקרה גם תלונתו שלו על פגיעה בפרטיותו בשל מעורבות העיתונאית הדס שטייף וגורמים נוספים בלקיחת טלפונים סלולריים שלו וחדירה אליהם שלא כדין. לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת מכלול נסיבות העניין, נמצא כי הגם שפרטיותו של נוה נפגעה קשות בעניין זה, הרי שאין מקום להעמיד לדין מי מהמעורבים בגין החדירה לטלפונים אלה. להלן יפורטו בתמצית הטעמים לכך.
חקירת החשדות לשוחד ומרמה והפרת אמונים שתוארו לעיל, נפתחה בעקבות פנייתה של הדס שטייף אל גורמי אכיפת החוק וטענתה כי יש בידיה מידע מתוך טלפונים סלולריים של נוה, המלמד על ביצוע עבירות חמורות ביותר בקשר למינוי שופטים. נוכח האינטרס הציבורי המובהק בבחינת חשדות לפגיעה חמורה בטוהר המידות בהליך מינוי שופטים בישראל, לא ניתן היה להתעלם מפנייה זו, מה גם שבאותה עת לא היה ברור כיצד בדיוק מידע זה הגיע לשטייף. בנוסף, טענה שטייף כי בידיה מידע המלמד על עבירות נוספות, כגון לגבי סיוע שנוה נתן למתמחה על רקע דומה.
לפיכך, המשטרה פנתה לשטייף וביקשה ממנה למסור לרשויות את החומר שבידה וכן את הטלפונים שברשותה. מלכתחילה ביקשה שטייף "הגנה" לה ולנוספים שהיו מעורבים בהשגת הטלפונים והפקת החומר מתוכם. יודגש כי לא ניתנה לשטייף הבטחה לחסינות בעיתוי זה, אך כן ניתנה הבטחה לבחון את אי העמדתה לדין בהמשך. שטייף שיתפה פעולה ומסרה את החומרים והטלפונים, בכפוף להבטחה שתיבחן האפשרות לשקול שלא להעמידה לדין בשל עבירות שביצעה לכאורה עד למועד פתיחת החקירה, ובכפוף להבטחה שלא ייעשה נגדה שימוש בדברים שיימסרו על ידיה בעדותה. בהמשך, נגבו עדויות גם משני גורמים שהעבירו אליה את הטלפונים והחומר, וגם חקירתם נוהלה תחת הבטחות דומות, כדי לאפשר הגעה לחקר האמת בחקירת החשדות החמורים.
עקב רגישות העיון בטלפונים, המשטרה לא עיינה בטלפונים אלא פנתה לבית המשפט בבקשה שיתיר חיפוש מצומצם וממוקד בטלפונים, במגמה לאתר מידע הנוגע אך ורק לחשדות הממוקדים שעלו. בית המשפט נענה לבקשה, תחם את הנושאים בהם יותר העיון, והחיפוש המצומצם בוצע. גם בהמשך החקירה, החיפוש בטלפונים נעשה באופן ממוקד ומצומצם, בהתאם לצרכי החקירה ולחשדות שעלו בלבד, וללא שנערך עיון בשיחות שאינן קשורות לחשדות, כגון שיחות הנוגעות ליחסי עו"ד-לקוח וכדומה, והכל בפיקוח בית המשפט, על מנת למזער ככל הניתן את הפגיעה בפרטיות. חיפוש זה העלה חלק נכבד מהממצאים, שבעקבותיהם הוחלט בסופו של יום לשקול הגשת כתב אישום חמור נגד עו"ד נוה והשופטת כרייף בכפוף לשימוע.
עוד יצויין, כי ככלל, בעקבות לקיחת החומרים על ידי המשטרה, החומרים לא פורסמו ברבים, אלא הועברו לגורמי אכיפת החוק במלואם, ובכך צומצמה בצורה משמעותית הפגיעה בפרטיותו של נוה והאנשים ששוחחו והתכתבו עימו.
בהמשך לכך, הפרקליטות ביקשה להוציא צו איסור פרסום על תוכן החומרים ודרשה מגורמים שידעה כי הם מחזיקים בחומרים, ובראשם שטייף עצמה, להעבירם לידי רשויות אכיפת החוק. צו איסור פרסום אכן הוצא על תוכן החומרים, ושטייף אכן העבירה החומר שברשותה למשטרה.
עם תום החקירה, הוחלט כאמור על גניזת התיק, בגין כמה סיבות, שאלה העיקריות שבהן:
ראשית, המידע ששטייף מסרה הוביל לחקירה חשובה ביותר בנוגע לטוהר המידות ביחס למינוי שופטים, שבסופו של דבר הובילה להחלטה לשקול להגיש כתב אישום בגין שוחד ועבירות נוספות; לולא פנייתה של שטייף לרשויות, ככל הנראה לא היה ניתן לדעת כי בוצעה חדירה לטלפונים ובמקביל לא היתה נפתחת חקירה חשובה זו.
שנית, ככל שידוע – עיקרו של המידע שהוצא מהטלפונים לא פורסם ברבים, אלא שטייף העבירה אותו לרשויות. בכך נמנעה פגיעה קשה נוספת בפרטיותו של מר נוה והגורמים שעימם שוחח; פגיעה קשה זו יכלה להיגרם לו היו מתפרסמים ברבים תכנים מתוך הטלפונים של אישיות ציבורית זו, ששיחות רבות שניהלה היו ודאי רגישות ביותר. אכן, אין בהחלטה זו כדי להקל ראש בחומרת מעשיהם של שטייף והגורמים שמסרו לה חומר זה, שפגעו מאוד בפרטיותו של מר נוה. עם זאת, נמצא כי היה מקום ליתן משקל נכבד יותר לשיקולים האחרים שפורטו לעיל.
לכך יש להוסיף, כי עדויות שלושת החשודים נגבו תחת "פיסקת חסינות", במסגרתה הובטח לכל אחד מהם כי לא ייעשה שימוש נגדו בדברים שימסור בחקירה וכי תישקל האפשרות להעניק לו חסינות מפני העמדה לדין. ללא שימוש בעדויות אלה, קשה מאוד להעמיד לדין. כמו כן, העמדתם לדין יכלה לעורר טענות ממשיות של הגנה מן הצדק.
עוד חשוב לציין, כי דחיית פנייתה של שטייף בראשית ההליך עלולה היתה להוביל לאחת משתי תוצאות: קיום תחקיר עיתונאי במקום חקירה משטרתית ופרסום ברבים של המידע הרלוונטי בסופו של תהליך התחקיר, תוך פגיעה קשה בפרטיות; או אי קיום חקירה או תחקיר כלשהם, והותרת החשד הכבד שהתעורר, בדבר פגיעה חמורה בטוהר המידות, לא מבורר. אף אחת מתוצאות אלה לא היתה משרתת את האינטרס הציבורי. ההיפך הוא הנכון. לכן, ברור ומובן, כי משהובאו הדברים לידיעת גורמי אכיפת החוק לא היה מנוס אלא לתת לשטייף את אותה הבטחה מותנית ומסויגת שתאפשר את הפתיחה בחקירה יעילה, כדי לברר את החשדות החמורים שעלו בנוגע למינוי שופטים בישראל. לפיכך, מכל הטעמים דלעיל, הוחלט על גניזת התיק נגד שטייף ואלה שנחשדו עימה.
התיק נחקר על ידי יאח"ה שבלהב 433- משטרת ישראל.
לתשומת ליבכם, ישנו צו איסור פרסום על חומרי החקירה בתיק, לרבות המסרונים והשיחות המוקלטות, גם אם הם בידי צד ג'. כמו כן, חל איסור לפרסם כל פרט שעלול לזהות את עורכת הדין הנוספת ואת המתמחה שעניינן צוין בהודעה.
