"עיקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה, אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה", כך פתחו את תביעתם שלם שעובד 30 שנה בשרות המדינה ורובס שעובד 20 שנה, שטוענים כי מדובר במקרה צורם וקשה של קיפוח והפליה כנגד חוקרי משמעת ותיקים ומוערכים בשירות המדינה, כאשר הגוף המפלה הינו מדינת ישראל מעסיקתם.
על פי התביעה הממונה על השכר במשרד האוצר, קיבל בתחילת שנות האלפיים החלטה לתגמל כספית חוקרים כאשר נציבות שירות המדינה, יישמה חלקית את ההחלטה ובאמצעות 'שיטת מצליח' בחרה שלא להעניק את 30 אחוזי התוספת שמהווה מרכיב מהותי בשכר והעניקה את 'תוספת החוקרים' לחוקרים אחרים וזאת על פי התביעה בניגוד להנחיות לכאורה שלה עצמה ומבלי שקיימת כל הבחנת בין התובעים לחוקרים הזכאים. השניים טוענים כי במסגרת תפקידם ואף על פי שקודמו לתפקיד ממונה על משמעת, לא חדלו מביצוע חקירות כאשר שפעילות החקירות תפסו כ-90 אחוזים מהיקף התפקיד אותו ביצעו. רובס עצמו קיבל את התוספת למשכורתו עד לפני למעלה משנה שמונה כממונה משמעת ואילו שלם לא קיבל את התוספת מעולם.
לפני כחצי שנה הם פנו לנציבות שירות המדינה והממונה על השכר כדי לסיים את המחלקות ללא תביעה, אולם לטענתם ועל פי התביעה הם נפלו על אוזניים ערלות ועל פי התשובה שקיבלו שכדי לקבל את התוספת על העובד להיות מועסק במישרין על ידי נציבות שירות המדינה. "לפיכך גם גם אם בעת שמר רובס או מר שלם היו מועסקים על ידי משרד ממשלתי אחר, חלה כפיפות מקצועית לנציבות שירות המדינה, או עבודת מי מהם הייתה בממשק צמוד לאגף החקירות בנציבות שירות המדינה, או מי מהם סייע בחקירות של אגף החקירות בנציבות שירות המדינה, הרי שאין בכך כדי לעמוד בתנאי סף זה ועל כן לא חלו על פגיעה או קיפוח בתנאי עבודתם וזכויותיהם", נכתב בתשובה שקיבלו ממשרד הממונה על השכר.
למרות המכתב השניים טוענים בתביעה כי הנציבות מצדיקה את ההתנהלות בכך שקיבלה הוראה מן הממונה על השכר במשרד האוצר אולם החוקרים הוותיקים גורסים כי מדובר בהסתמכות על הוראה בלתי רלוונטית, שמתנה את תוספת החוקרים בהתאם לשיוך החוקר למשרד ממשלתי כזה או אחר.
