על פי התביעה שהוגשה על ידי עו"ד ישראל וינברג התובעת הרתה את הריונה הראשון ממנו נולדה הילדה בשנת 2010, כאשר ההיריון הושג לאחר הזרעה מלאכותית, מאחר והאם סבלה ממום מולד. הבדיקות המוקדמות לאחר שהושג ההיריון, בינהן בדיקות הסקר הגנטי, סקר ביוכימי טרימסטר ראשון ושקיפות עורפית, כולן דווחו כתקינות. לקראת סוף שבוע 22 להריונה החלה התובעת לחוש כאבי גב ומיד פנתה למחלקה לרפואה דחופה, כאשר מדובר היה בקושי עמידה והליכה ורגישות גב תחתון ומצידי עמוד השדרה, אך בבית החולים נקבע שאין בעיה אורתופדית חריפה.
האורתופד בחדר המיון תמה על העובדה שהאחיות לא הזמינו רופא נשים לבדיקת האישה ההרה, אך האחיות במיון השיבו לו ש"אין צורך" בכך. כעבור 3 ימים, הופיע דימום בזמן עבודתה כגננת ותוך כעשר דקות מתחילתו שוב הגיעה לשם האישה ההרה ובמיון יולדות נקבע שמדובר בדימום עם התכווצויות רחמיות מוקדמות ושנצפה דמם נרתיקי בכמות בינונית. המשמעות של הממצאים הללו הייתה של הפלה או לידה מאיימת, הצפויה בטווח של עד ימים אחדים.
על פי התביעה אילו נבדק הדבר בבדיקת אולטראסאונד בקבלה, כפי שנעשה למחרת היום, היה נמצא כי לתובעת יש גם קיצור ניכר של צוואר הרחם, ממצא המשתלב גם הוא ומחזק את האבחנה של מצב של לידה מאיימת. "פג על גבול החיות הינו כזה הנולד בשבועות 23 – 24, גיל הריון מוקדם כדי כך שסיכוייו לשרוד נמוכים. אך אם ישרוד – הסכנה שישאר פגוע בגופו בכלל ובמוחו בפרט הינה בלתי מבוטלת. בגיל הריון זה בו הגיעה האם לבית החולים, בקרב הנותרים בחיים סיכויי היוותרות עם נזק מוחי משמעותי – נכות או ליקוי שיצריכו סיוע למשך החיים, הינם לפי הספרות כ-42%", נכתב בתביעה.
על פי הנחיות האיגודים המקצועיים, בגיל ההיריון בו הגיעה התובעת לבית החולים במצב של לידה מאיימת יש להציג את המצב בפני ההורים ואת התוצאות האפשריות של הלידה אם תתרחש מבחינת סיכויי השרידות של הפג, וכן את הסיכויים לכך שיישאר פגוע כולל פגיעה מוחית ומשמעותה האפשרית, ולוודא שההסברים הובנו והופנמו. וזאת- גם תוך ערוב רופא ילדים בהסבר. יש להסביר להורים שהם רשאים לבקש הפסקת הריון בנסיבות אלה ואם הם מבקשים בקשתם צריכה להתקבל.
רופא ילדים שהגיע למקום ערך שיחה עם ההורים ליד מיטת האם. משך השיחה היה כשתיים – שלוש דקות ולהורים הוסבר שכשנולד תינוק בשבוע מוקדם כל כך צפויים להיות סיבוכים והם צריכים להחליט מיידית, אם ללדת אם לאו. ההורים על פי התביעה, לא הבינו מהן הסכנות הקיימות ואת משמעותן והודיעו שהם אינם מעוניינים בהפסקת הריון. אולם בניגוד להנחיות ולנהלים, לא נערך דיון עם ההורים ולא נרשמה הנחייה לרופא הילודים אם לבצע או לא לבצע פעולות החייאה, היה והעוברית, לכשתיוולד, לא יהיו בה סימני יכולת חיות בלי החייאה.
כעבור יומיים התבצעה הלידה ומאחר ולא הייתה הנחייה שלא לבצע פועלות החייאה בוצעו בתינוקות פעולות החייאה עם הנשמת מכונה ושרדה, אולם "עקב רשלנות הצוותים הרפואיים של הנתבעת לוקה התובעת בשיתוק מוחין", נכתב בתביעה.
בסופו של דבר לאחר משא ומתן בין עו"ד ויינברג לבין משרד הבריאות הוחלט כי זוג ההורים יפוצו בסכום כולל של מעל שבעה מיליון ש"ח כשמתוך הסכום משלם הבטוח הלאומי כמעט שלושה וחצי מיליון ומשרד הבריאות עוד 4 מיליון ומאתיים אלף שקל.
