לפני מספר שנים פרסמו זוג הורים בקבוצת הוואטסאפ של הגן סרטון, במסגרתו צולם בנם שהוא מצביע על סימן אדום בידו, ונשאל ע"י אימו מי עשה לו את זה. לאחר שהילד משיב הברה לא ברורה, הוא נשאל ע"י אימו שוב "מי עשה לך את זה?" והוא משיב את שם הגננת ובהמשך שנשאל "ואיך היא עשתה?" והילד משיב "הכות", אז מוסיפה האם ואומרת "מכות? אוי אוי אוי…".
שליחת הסרטון לקבוצת הוואטסאפ עוררה תגובות סוערות של הורים רבים אשר מחו על העלאת הסרטון והביעו דעתם כי לא ייתכן שהתובעת הכתה את בנם של הנתבעים וביקרו את הנתבעים על החלטתם להפיץ את הסרטון. בתגובה לכך, כתבה הנתבעת: "אני לא אמרתי שהרביצה אלא החזיקה בחוזקה עד שנהיה סימן". בהמשך, לאחר תגובות נזעמות נוספות של הורים שכעסו על העלאת הסרטון, ובתגובה להודעה שכתבה אחת האמהות שהוקיעה את הנתבעת על העלאת הסרטון, כתב האב את הדברים הבאים: "הדבר הכי נכון כרגע לעשות זה להשעות במיידית את הגברת אסתר עד לסיום החקירה בנושא, בעוד אנו משתפים אתכם בנושא למען בטחון ילדיכם בלבד. זכותנו וחובתינו בתור הורים היא להגן על היקר לנו מכול, אם יש ביניכם הורים שלא מוצא חן בעיניהם הסרטון הזה אז הם באמת צריכים לשאול את עצמם איזה מן סוג של הורים הם, ואם דבר כזה היה קורה לילדכם איך הייתם מגיבים???"
ובהמשך, לאחר שהועלו טענות כלפי התנהגותו של בנם של הנתבעים וטענות כי אלימות היא דבר נפוץ בין ילדים בגן, הוסיף האב וכתב: "תראי, אם זה בן ילדים זה משהו אחר… מתי שגננת מפעילה אלימות על פעוט זה עובר את כל הגבולות.. תשאלי את (שם בן זוגה של אחת הכותבות) מה הוא היה עושה לו (שם בתה של אותה כותבת) הייתה חוזרת אם סימנים… (כך במקור)".
במקביל, באותו ערב, העלה הנתבע פוסט בפייסבוק, אשר אליו צורף הסרטון ושם נכתב: "ברצוני לשתף מקרה מזעזע של אלימות מצד הגננת א. לאחר שהבן שלי (שמו של הבן) חזר עם סימנים על היד ואתם יכולים להתרשם מהעדות שלו".
בכתב התביעה נטען, כי דברים אלו פורסמו כנקמה בעקבות שיחה שנערכה לנתבעים עם מנהלת הגן באותו בוקר, במסגרתה הבהירה מנהלת הגן כי בנם סובל מבעיות התנהגותיות אשר מקשות על המטפלות להתמודד עימו, והמליצה להצמיד לילד סייעת. הגננת טענה, כי הדברים – המציגים את התובעת, מטפלת מסורה, כמי שמכה באלימות ילדים – מהווים לשון הרע חמורה ויש לפסוק בגינם את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק.
בכתב ההגנה טענו ההורים כי הדברים שפורסמו הם אמת, ולפיכך הם חוסים תחת הגנת סעיף 14 לחוק, ולחלופין חוסים תחת הגנת סעיף 15 לחוק, משפורסמו בתום לב, ומתוך חובה מוסרית וחברתית כלפי יתר ההורים בגן, או תוך הבעת דעה בתום לב על תפקודה של התובעת כמטפלת. הוטעם, כי הדברים לא חרגו מן הסביר ונועדו לתכלית נעלה של הגנה על הילדים. הנתבעים טענו, כי במקביל אף הוגשה תלונה במשטרה, אך אישור על הגשת תלונה לא צורף.
שופטת בית המשפט בראשון לציון כרמית בן אליעזר, קבעה לבסוף כי ההורים לא הוכיחו כי הדברים שפורסמו הם אמת ופסקה כי על ההורים לשם לגננת 18 אלף שקלים ועוד ששת אלפים שכר טירחת עורך דין. "הנתבעים לא הסתפקו בהעלאת הסרטון והצפת חששותיהם, אלא קבעו קביעות נחרצות כי התובעת הרימה יד על בנם… אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב. ראשית, אין מדובר כלל בהבעת דעה, אלא, שכמצוטט לעיל, הנתבעים קבעו עובדות נחרצות". כתבה השופטת בן אליעזר בפסק הדין אך הוסיפה: "הגם שאין ספק כי הפרסום גרם לתובעת עוגמת נפש, הרי שאין חולק כי לא נגרם לה כל נזק ממוני בעקבותיו. התובעת הייתה גננת שכירה, זכתה לגיבוי מעסיקיה ולא נפגעה כלכלית מן הפרסום".
