שופט בית משפט השלום באר שבע עמית ירי קיבל היום תביעה שהגיש העיתונאי יאסר עוקבי נגד משטרת ישראל, וחייב את המשטרה לפצות את עוקבי בסך 20,000 שקל בגין עיכובו שלא כדין והחרמת מכשיר הטלפון הסלולרי שלו שלא כדין. משטרת ישראל חויבה גם בהוצאותיו של התובע בסך 5,000 שקל ובשכר טרחת עורכי דין בסך 11,700 שקל.
ההליך עסק באירועים שהתרחשו בחודש ינואר 2022. התובע, עיתונאי עצמאי, הגיע לסקר את הפרות הסדר שאירעו על רקע מבצע נטיעות של הקרן הקיימת לישראל בשטחי הנגב. בסיומו של האירוע, עוכב התובע ומכשיר הטלפון הסלולרי שלו נלקח ממנו. הוא הובא לתחנת המשטרה, שם נערכו עליו שני חיפושים, ובסופו של דבר, שוחרר כעבור כ-3.5 שעות מבלי שנחקר כלל.
בית המשפט דחה את טענות המשטרה, שלפיה העיתונאי סירב להזדהות והתסיס את הקהל. נקבע, על יסוד עדויות של הקצין הבכיר בזירה, סנ"צ יורי מזובובסקי, כי התקרית בין סנ"צ מזובובסקי ובין העיתונאי, שבעקבותיה עוכב העיתונאי והובא לתחנת המשטרה, אירעה לאחר שכוחות המשטרה השלימו את פינוי השטח ממפגינים. עוד נקבע, כי טענת המשטרה כאילו העיתונאי סירב להזדהות אינה נכונה, וכי טענת המשטרה ל"איומים" כלפי קצין המשטרה נוגעת לאמירתו של העיתונאי לקצין, כי בכוונתו להגיש תלונה רשמית על התנהלותו של הקצין.
הזכות למחות ולהפגין
בית המשפט קבע כי לא זו בלבד שעיכובו של העיתונאי נעשה ללא עילה חוקית, אזי ההתייחסות לעיתונאי לאחר שהובא לתחנת המשטרה הייתה כאל עצור, אף שבשום שלב הוא לא נעצר באופן חוקי, כי החיפושים שנערכו עליו נערכו שלא על פי נוהלי המשטרה, וכי משך עיכובו חרג מפרק הזמן המרבי הקבוע בחוק.
בית המשפט ציין בפסק הדין כי: "תפקידה של משטרת ישראל בשמירת הסדר הציבורי הוא תפקיד חשוב ומורכב. על המשטרה לשמור על הסדר הציבורי, למנוע פגיעה בנפש וברכוש, ולהבטיח את שלומם ואת ביטחונם של התושבים. עם זאת, תפקידה הוא גם להבטיח את הזכות הבסיסית של אזרחים במשטר דמוקרטי למחות ולהפגין".
בית המשפט הוסיף והבהיר כי: "הסמכות לעכב אדם, ודאי הסמכות לעצור אדם ללא צו שופט, אינה מיועדת לצורכי הרתעה, לצורכי ענישה או לצורכי 'חינוך' של מי שאינו מתנהג כשורה. הסמכות לשלול מאדם את חירותו – גם אם "רק" בדרך של עיכובו והבאתו לתחנת המשטרה – היא סמכות שיש להתייחס אליה ברצינות המתחייבת ממעמדו החשוב של ערך החירות; אין להשלים עם שימוש בסמכויות העיכוב והמעצר ללא צורך אמיתי".
בית המשפט הבהיר, כי הפיצוי שנפסק גבוה מן המקובל בפסיקה במקרים דומים, אך ציין כי: "תכליתו של הפיצוי שנפסק היא לשוב ולהבהיר, כי במדינה דמוקרטית עיכוב או מעצר אינם, ואסור שיהיו, אמצעי ענישה או הרתעה: עיכוב או מעצר הם אמצעים קשים, שיש לעשות בהם שימוש רק כאשר אין דרך אחרת, פוגענית פחות, להשיג את אותן תכליות".
על כן, כאמור, חויבה המדינה לפצות את העיתונאי בסכום של 20,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 11,700 שקל.
