הפרקליטות הודיעה לבא-כוחו של א"א, חבר כיתת הכוננות של היישוב רתמים, כי הוחלט לסגור מחוסר אשמה את תיק החקירה נגדו, בעניין נסיבות מותו של ג'ומעה דנפירי בחודש פברואר השנה.
ההחלטה התקבלה לאחר בחינת חומר הראיות, ממנו עולה כי א"א פעל מתוך הגנה עצמית, לאחר שדנפירי קרע את האזיקון בו נכבל, שלף סכין וניסה לפגוע בא"א, באופן שהיווה סכנה מוחשית לחייו ולגופו. א"א היווה חלק מכוח כוננות שהוקפץ להגנת היישוב, ועל כן פעולתו נבחנה כ"אקט מבצעי" המבוצע על ידי גורם מבצעי בתנאי אירוע מבצעי.
בחינת חומר הראיות העלתה את התמונה העובדתית הבאה: א"א הוקפץ באישון לילה כחלק מכיתת הכוננות שתוגברה מראש, בשל מידע על חדירה ליישוב וחשש לגניבת אמל"ח. א"א ושני כוננים נוספים הבחינו בשלושה חשודים בשדה תפו"א, וביצעו ירי אזהרה באוויר כשהם סבורים שמדובר באירוע פח"ע. השלושה מיד נשכבו על הקרקע וכל כונן השתלט על חשוד.
"גרסה עקבית וסדורה"
במסגרת הליך הבדיקה של החשודים כדי "לזכות" אותם, הם נשאלו שוב ושוב "מה באתם לעשות פה" ואם יש עליהם משהו. דנפירי המנוח המנוח אמר לא"א להתכופף לעברו על מנת שיספר לו לשם מה הגיע למקום. א"א התכופף, ואז המנוח דחף/הדף אותו, השתחרר מהאזיקון שעל ידיו, הוציא סכין ממעילו והניף את ידו לכיוון א"א. א"א, שחש סכנה לחייו, זז אחורה וביצע ירי לעבר אזור ראשו של המנוח שנפגע מהירי. הסכין נשמטה ליד גופו של המנוח והאזיק נראה קרוע בסמוך אליו.
גרסתו של א"א היתה עקבית וסדורה והיא מתיישבת גם עם הממצאים הפורנזיים ובדיקות המעבדה.
במישור המשפטי נמצא, כאמור, כי לא"א עומד הסייג של הגנה עצמית. פעולתו בוצעה בעת חירום ובלחץ עצום, כשלרשותו שבריר שנייה להחליט אודות אופן תגובתו לאירוע, שהינו בגדר סכנת חיים. בהתאם לפסיקת בתי המשפט, במצבים מסוג זה אין לבחון את אופן התגובה "בתנאי מעבדה", תוך התיימרות לדרוש את הפעולה האולטימטיבית. לכן, גם אם ניתן לומר בדיעבד שבתנאי מעבדה ייתכן שא"א יכול היה לנקוט בדרך חלופית, הרי שבמכלול הנסיבות בהן עמד, דרך פעולתו מצויה בוודאות במתחם הסבירות והנחיצות.
