רשמת ההוצאה לפועל בלשכת ירושלים, נעה אפיק דר, קיבלה את טענת חברה חייבת, כי פרעה את חובה כלפי הזוכה, בהתאם לפסק הדין והטילה על הזוכה לשלם לחייבת הוצאות בסך 3,000 שקלים.
הצדדים בתיק הם מעסיקה, ומועסק (עובד זר) שלטובתו נפסק חיוב בבית הדין לעבודה, בגין הפרשי שכר בסך 12,000 שקלים. המעסיקה-החייבת, טענה כי החיוב שנפסק הינו חיוב בשכר: החיוב נפסק בברוטו, יש לתעדו בתלוש שכר, ויש לנכות מיסי חובה. על כן, החייבת הנפיקה לזוכה תלוש שכר לחודש יולי 2022, המתעד את התשלום וניכויי החובה.
למרות שניתנה לזוכה (מועסק) שהות לכך, לא הוצג אישור לתיאום מס ועל כן בוצע ניכוי כדין ותשלום לרשויות. לכן, בכל השגה או בקשה, על הזוכה לפנות לרשויות המס. עוד טענה החייבת, כי שילמה לחשבון ב"כ הזוכה את סכום החוב הפסוק, בניכוי ניכויי החובה והעבירה לחשבון ב"כ הזוכה את היתרה, קודם לפתיחת התיק בהוצאה לפועל.
מנגד, טען הזוכה, כי במצב הדברים הרלוונטי לתיק בזמן אמת החייבת לא העבירה תשלומים לרשויות המס, ולא הציגה מסמך רלבנטי אחר, שכן מאחר שהתלוש מכיל פרטים מזהים שונים ולא של הזוכה, הוא לא יכול לשמש אסמכתה. עוד ציין, כי המסמכים המתוקנים הוצגו ונערכו לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולאחר שבוצעו תשלומים במסגרת התיק. במצב שנוצר היום, אין לזוכה כל דרך לבדוק שאכן התלוש שצורף על ידי החייבת הוא תלוש שדווח לרשויות המס. הזוכה עזב את הארץ, ואין באפשרותו להגיש תצהיר.
הרים את הנטל?
הרשמת הדגישה בהחלטתה, כי נטל השכנוע בטענת פרעתי על פי חוק ההוצאה לפועל קבוע ומוטל תמיד על החייב. מדובר בנטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה. יחד עם זאת, במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור טענות החייב וזאת כאשר מציג החייב ראיות לכאוריות התומכות בטענתו כי פרע את החוב, בסופו של ההליך בוחן הרשם על בסיס כלל הראיות שהובאו ועל בסיס הנטלים.
לאחר שבחנה את טענות הצדדים, קבעה הרשמת, כי היה על החייבת לנכות את המיסים ויתר שלומי החובה החלים על תשלומי שכר ואת היתרה להעביר לזוכה. החייבת הגישה די ראיות לתמיכה בגרסתה כי פעלה כנדרש, וניכתה את ניכויי החובה, וסכום ניכויי החובה הועבר בפועל לרשויות. בכך העבירה החייבת את הנטל המשני אל הזוכה להראות, כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי המסמכים שהציגה החייבת. הזוכה לא הרים את הנטל ולא הביא ראיות לסתור את טענת החייבת. לפיכך, טענת החייבת, כי פרעה את החוב על פי פסק הדין, הוכחה ברמת מאזן ההסתברויות ואף למעלה מכך. בהתאם, בקשת החייבת בטענת פרעתי התקבלה.
לאור התוצאה, הרשמת הורתה על איפוס החוב בתיק, וקבעה שהתיק יוותר פתוח עד אשר הזוכה ישיב לחייבת כספים שנגבו ביתר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מיום שנגבו ועד למועד התשלום בפועל. עוד נקבע, כי ככל שהזוכה לא ישלם עד למועד שנקבע, תהיה רשאית החייבת להגיש בקשה להיפוך הצדדים בתיק כך שהחייבת תהיה זוכה והזוכה יהיה חייב, וכן להגדלת החוב בתיק בהתאם לקבוע בהחלטה. לבסוף, הטילה הרשמת על הזוכה לשאת בהוצאות החייבת בסכום של 3,000 שקלים.
