הנאשם הועמד לדין במסגרת כתב אישום שייחס לו ריבוי עבירות של הטרדה מינית. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם ביצע עבירות של הטרדה מינית שעניינה שיגור אמירות בעלות גוון מיני באופן חוזר ונשנה כלפי שוטרת שתפקידה היה לאבטח אותו בדירת מסתור מטעם המדינה. סיבת הימצאותו של הנאשם בדירת מתור נבעה מעצם היותו עד מדינה בתיק פלילי שנשקפה סכנה לחייו.
אף על פי שבתיק זה, דובר על מתלוננת שהינה שוטרת ונציגת רשויות אכיפת החוק, ואף על פי שהנאשם הודה בכך שניהל שיחות במסגרתן שיגר לעבר המתלוננת מחמאות בעלות גוון מיני, זיכה בית המשפט את הנאשם. עורך דין הטרדה מינית מסביר כי הסיבה לכך היא שלא התגבשו דרישות החוק לשם הרשעת אדם בעבירות אלו.
טענתה המרכזית של המדינה היא כי התגבשו יסודות העבירה
עבירת הטרדה מינית יכולה, כך על פי החוק למניעת הטרדה מינית, ללבוש מגוון רחב של צורות וביטויים, כאשר אחד מהם הוא התייחסות מינית חוזרת ונשנה מצד המטריד, גם לאחר שהובע לו באופן מפורש על ידי המוטרד כי הוא אינו מעוניין עוד בשמיעת אמירות אלו. ככל שהמטריד אינו שועה לבקשת המוטרד, אזי מתגבשת עבירה של הטרדה מינית שהעונש בצדה הוא במקרה זה שתי שנות מאסר.
על פי כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם ע"י עורך דין פלילי המדינה, נטען כי במסגרת שהותו בדירת מסתור מתוקף היותו עד מדינה, הוא אובטח מספר פעמים על ידי שוטרת שהינה המתלוננת בתיק. בהמשך נטען כי במהלך הפעמיים בהן אובטח על ידי המתלוננת, הוא שיגר לעברה אמירות בעלות גוון מיני, והמשיך לעשות כן חרף בקשתה שיחדל מכך.
משכך, לשיטת המדינה, התגבשו יסודות עבירת ההטרדה המינית. הנאשם מצדו, כפר במיוחס לו. הוא אמנם לא כפר בכך שהמתלוננת אבטחה אותו במהלך שהותו בדירת המסתור, ולא כפר בעצם שיגור אמירות בעלות גוון מיני לעברה. עיקר טענת ההגנה שלו היא כי לא הובעה מצדה התנגדות שלאחריה המשיך בשיגור האמירות.
בהיעדר הבעת סירוב מצד המוטרד קיים קושי לייחס עבירה פלילית
במהלך משפטו של הנאשם, העידו המתלוננת ועדי תביעה נוספים שסיפקו מידע באשר לנתונים משלימים באשר לנסיבות השהות של המתלוננת יחד עם הנאשם. כמו כן, העיד גם הנאשם וחזר על טענותיו באופן מפורט, לפיהן השיח בינו לבין המתלוננת היה מבחינתו ברמה החברית וכי לא הניח ולו לרגע כי הוא גורם לה חוסר נעימות.
לאחר שמיעת עדויות התביעה וההגנה, השמיעו הצדדים את סיכומיהם. המדינה מצדה ביקשה להרשיע את הנאשם על יסוד עדות המתלוננת לצד הודאה חלקית של הנאשם באשר להתנהגותו המילולית. בא כוחו של הנאשם מן הצד השני, ביקש להאיר את הזרקור על הנתונים הראייתיים שעלו במהלך המשפט שמהם ניתן להבין כי הנאשם לא הבין ולא יכול היה להבין כי מצופה ממנו להפסיק את התנהגותו.
בית המשפט ניתח בשלב ראשון את עדויות המתלוננת ויתר עדי התביעה, ובחן האם הן אכן נאמרו כפי שהן משתקפות בכתב האישום. המדובר היה בארבעה אירועים שבכל אחד מהם נאמרה אמירה בעלת גוון מיני, אשר נפרשו על פני תקופה ממושכת של מספר חודשים. בית המשפט נגע בסוגיה זו בצורה בסיסית והפנה את עיקר התייחסותו לשאלה האם מדובר בהתייחסות חוזרת חרף הבעת התנגדות מצד המתלוננת.
אשר על כן, בחן בית המשפט לעומק, ביחס לכל אחת מארבע הפעמים המיוחסות לנאשם, עד כמה ניתן היה להבין מהתנהגותה כי נאמרה מצדה אל עבר הנאשם אמירה לפיה היא מרגישה אי נוחות מהערותיו. בית המשפט התרשם מעדויות של עדי ראייה, המתלוננת עצמה והנאשם, ועל יסוד כן פנה להכריע בשאלה האם נעברה עבירה של הטרדה מינית.
הרשעה בעבירה של הטרדה מינית מצריכה הוכחות להתנהגות מכוונת
לבסוף, על יסוד הממצאים העובדתיים אותם קבע בית המשפט, קבע בית המשפט כי גרסת הנאשם לגבי כוונותיו והבנתו את הסיטואציה היא מהימנה ואמינה, וכי לא הוכחה בראיות התביעה התייחסות חוזרת ונשנית מצד הנאשם חרף בקשה שיחדל מכך. בהתאם לכך, החליט בית המשפט לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 21269-04-22 מדינת ישראל נ' פלוני
