רשויות התביעה הגישו כנגד הנאשם כתב אישום בגין עבירות אלימות במשפחה. על פי המיוחס לו, תקף הנאשם את בת זוגו לשעבר, ואגב תקיפה זו, נפגע גם ילדם המשותף שהיה פעוט רך בשנים בעת ביצוע העבירה. במסגרת הליך הטיעונים לעונש בעניינו, עתרה המדינה בתוקף כי יוטל עליו מאסר בפועל הניתן לריצוי בעבודות שירות וההגנה ביקשה להסתפק בענישה צופה פני עתיד.
אף על פי עתירת ההגנה, מצא בית משפט השלום בירושלים כי בעניינו של הנאשם מתקיימות נסיבות המחייבות הטלת עונש מרתיע אשר כולל רכיב של עבודות שירות. זאת בין השאר על יסוד תסקיר שלילי, היעדר לקיחת אחריות של ממש, ועבר פלילי הכולל בין השאר עבירות רכוש ושל אלימות במשפחה.
הנאשם כפר במיוחס לו בראשית המשפט אך הודה במעשיו לאחר הרשעתו
על פי עובדות כתב האישום, הגיע הנאשם ברכבו יחד עם בנו הפעוט אל מקום שהותה של אימו שהינה בת זוגו לשעבר. בעת שהאם ניגשה להוציא את בנה מהרכב, דחף אותה הנאשם ומנע ממנה להוציא את בנה על מנת להוציא אותו בעצמו מהרכב. בתגובה לכך, הטיחה האם את הטלפון הנייד של הנאשם על הרצפה כדי להרחיק את הנאשם מעליה, והנאשם מצדו דחף אותה בפניה וגרם לנפיחתה יחד עם הפעוט.
מעשיו של הנאשם, כך על פי כתב האישום, גרמו לאם ולבנו הפעוט לחבלות ובשל כך יוחסו לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש על ידי בן זוג ועבירת תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. על פי הוראות חוק העונשין, מדובר בעבירות שניתן להטיל בגינן עונש מאסר מירבי של 7 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח.
הנאשם כפר במיוחס לו לכל אורך המשפט ולבסוף, לאחר שמיעת מכלול הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי הוכחה אשמתו בעבירות שיוחסו לו וזאת מעבר לכל ספק סביר. ואולם, לאחר שהורשע, מסר סנגורו לבית המשפט כי הנאשם למעשה מודה במיוחס לו ומבקש להישלח לתסקיר מטעם שירות המבחן טרם השמעת הטיעונים לעונש בעניינו.
תסקירי שירות המבחן הבהירו כי הודאת הנאשם הייתה מהפה אל החוץ
טרם שליחת הנאשם לבחינתו על ידי שירות המבחן, ביקש סנגורו כי התסקיר יתייחס גם לשאלת ביטול הרשעתו ובית המשפט נעתר לכך. ואולם, שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקיר שלילי שתיאר את הנאשם כמי שרצונו בטיפול הוא מהפה אל החוץ, ונובע מתוך תקווה לסיים את ההליך ללא הרשעה, כאשר הוא עצמו אינו לוקח אחריות על מעשיו.
עוד צוין בתסקיר כי הנאשם מבטא עמדות הנותנות לגיטימציה לאלימות במסגרת מערכת יחסים זוגית. שירות המבחן ציין בין השאר כי שוחח עם המתלוננת בתיק, שמסרה כי היא אינה בקשר עם הנאשם ועודנה חוששת ממנו. על יסוד נתונים אלו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם ענישה מוחשית ומרתיעה בדמות מאסר בפועל.
במסגרת דיון הטיעונים לעונש, טענה התביעה כי יש מקום להטיל על הנאשם ענישה מחמירה שלא תפחת מ- 6 חודשי מאסר בפועל הניתנים לריצוי בעבודות שירות. בא כוחו של הנאשם טען מצדו כי על אף אי שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, אין מקום להחמיר עמו עד לכדי הטלת עונש מוחשי, ויש להסתפק במאסר מותנה בלבד.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, פנה בית המשפט למלאכת גזירת הדין, תוך שבפניו תסקירי שירות המבחן השליליים מאוד שהוכנו בעניינו של הנאשם. בית המשפט עמד על החומרה העולה מהמעשים של הנאשם, וציין את הקריאה הנשקפת מפסיקת העליון להחמיר עם מבצעי עבירות של אלימות במשפחה, עבירות שנדרשת ביחס אליהן הרתעה משמעותית עקב הקושי של קורבנות לחשוף אותן.
בית המשפט השית ענישה מידתית חרף התנהלות שלילית של הנאשם
בית המשפט הביע עמדתו לפיה המענה הראוי לאלימות של נאשם כלפי בת זוגו וילדיו, הוא של ענישה ממשית ומרתיעה והטיל על הנאשם עונש של 6 חודשי עבודות שירות. את מסקנתו באשר לעונש הראוי תמך בית המשפט בהיעדר הירתמות להליך טיפולי, התסקיר השלילי שניתן מידי שירות המבחן והיעדר לקיחת אחריות ממשית מצד הנאשם.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 12347-06-21 מדינת ישראל נ' זריהן
