במסגרת הליך פלילי שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, הועמד לדין נאשם בגין עבירות של סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. על פי כתב האישום נטען כי הנאשם ביצע את העבירות יחד עם שותפים נוספים אשר הועמד גם הוא לדין, הורשעו ונדונו לעונשים שונים בהתאם לחלקם במסכת העבריינית.
השופט אבי לוי מבית המשפט המחוזי בחיפה, בחן את עניינו של הנאשם טרם גזירת דינו, ולאחר שמיעת הצדדים מצא כי מעשיו של הנאשם מחייבים הטלת עונש חמור וממושך. יחד עם זאת, לאור העובדה כי מדובר בנאשם הסובל ממחלה קשה, החליט בית המשפט להתחשב בכך ולהטיל עליו עונש קל מזה שהיה מוטל עליו אילו היה אדם שבריאותו תקינה.
הלקוח לו מכר הנאשם קוקאין היה למעשה סוכן סמוי
תחילתה של הפרשה בה נתפס הנאשם בכף כמי שעסק בסחר בסם יחד עם שותפיו, היא בהפעלת סוכן משטרתי שפעל באופן סמוי על מנת לאתר פעילות עבריינית בתחום הסמים. במסגרת פעילותו, יצר הסוכן קשר עם הנאשם וסיכם עמו על רכישת סם מסוכן מסוג קוקאין במספר הזדמנויות ובמשקלים שונים בכל הזדמנות.
במסגרת העסקה הראשונית ביניהם, מכר הנאשם לסוכן 100 גרם של קוקאין תמורת סכום של 24,000 ₪. לאחר עסקה זו, המשיך הקשר בין הסוכן לנאשם וסוכם ביניהם על ביצוע עסקת סמים נוספת של מכירת סם מסוכן מסוג קוקאין בהיקף של קרוב ל- 100 גרם ותמורת סכום של 23,000 ₪.
בגין מעשים אלו, הועמד הנאשם לדין בעבירות של סחר בסמים מסוכנים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. מדובר בעבירות שהעונש המירבי בצידן הוא 20 שנות מאסר. יחד עם זאת, ניתן להעמיד נאשמים בגין עבירות אלו גם בבית משפט השלום, ועצם העמדת הנאשם לדין בבית משפט מחוזי מצביעה על חומרה יתירה המיוחסת למעשיהם, חומרה הנגזרת מסוג הסם והיקפו הרב.
התביעה עתרה לעונש חמור בעוד ההגנה ביקשה להתחשב בנסיבות הרפואיות
הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן ונשלח לבחינת עניינו על ידי שירות המבחן טרם מועד הטיעונים לעונש. שירות המבחן הכין תסקיר מפורט אודות הנאשם בעודו שוהה במעצר, לפיו התנהלותו בבית המעצר היא חיובית וכי קיימת מצדו מוטיבציה לבצע שינוי באישיותו ולהשתלב בהליך גמילה. יחד עם זאת, צוין כי קיים סיכון משמעותי כי הנאשם יבצע עבירות נוספות בעתיד ולא ניתנה המלצה עונשית טיפולית בעניינו.
במסגרת טיעוני הצדדים לעונש, ביקשה התביעה לקבוע כי מעשי הנאשם מחייבים קביעת מתחם ענישה הולם אשר נע בין 3 שנות מאסר ל- 6 שנות מאסר בגין כל אחת מהעסקאות בגינן הורשע, ולהטיל עליו עונש המצוי באמצע המתחם לאור היותו בעל עבר פלילי עשיר בתחום הסמים המסוכנים.
סנגורו של הנאשם לא חלק על חומרת המעשים ועל הצורך להטיל על מי שעובר עבירות מעין אלו עונשים של מאסר מאחורי סורג ובריח. ואולם, טענתו הייתה כי מצבו הרפואי של הנאשם, אשר הידרדר בצורה משמעותית במהלך משפטו וביתר שאת לקראת שלב גזירת דינו, מחייבים הטלת ענישה מדודה. בין השאר צוין כי הנאשם סובל מגידול ממאיר ונזקק להתערבות רפואית דחופה.
בית המשפט עמד על כך שהנאשם היה הרוח החיה מאחורי עסקאות הסמים ומי שיש להחמיר עמו בצורה הנוקשה ביותר ביחס ליתר השותפים למסכת העבריינית, לצד ציון השפעתו ההרסנית של סם הקוקאין בו סחר הנאשם. יחד עם זאת, מצא לנכון בית המשפט לתת משקל למצבו הרפואי של הנאשם כטעם להקלה בעונשו ולהטיל עליו עונש שונה מזה שהיה מוטל עליו אילו לא סבל מגידול ממאיר.
מצב רפואי קשה הוא טעם ממשי להקלה בעונש
בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין 42 חודשים ל- 65 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, ואיזן בין הצורך להרתיעו כמי שהורשע בעבר בעבירות סמים ולהרתיע את הציבור מביצוע עבירות מצד אחד, לבין הקושי הגלום בריצוי מאסר תחת סבל ממחלה ממארת. בשל כך, החליט בית המשפט לגזור עליו עונש של 46 חודשי מאסר בלבד, לצד קנס ומאסר מותנה.
לקריאת פסק הדין המלא ראו ת"פ 60484-03-22 מדינת ישראל נ' מסראווה
