תושבת הדרום שהלכה לאחרונה לעולמה, תובא למנוחות בבית עלמין יהודי, על אף שמרבית חייה חיה כמוסלמית. שתיים מבנותיה היהודיות של המנוחה פנו לבית המשפט, והתנגדו לדרישת אחיותיהן למחצה המוסלמיות, שלפיה תיקבר האם בבית קברות מוסלמי. לטענת שתי הבנות, אימן ביקשה בצוואתה להיקבר ביום מותה בבית עלמין יהודי. בית המשפט קיבל את התנגדות הבנות, והורה לכבד את צוואת האם ולקבור אותה כמבוקשה.
על פי הנטען בבקשה המנוחה ואבי שתי הבנות, התגרשו כאשר אחת מהן היתה כבת שנתיים בלבד, אז ובחלוף מספר חודשים הועברה יחד עם אחותה למשפחת אומנה שם שהו משך מספר שנים עד שאומצו. לפני כ- 25 שנים צלח בידי השתיים לאתר את אימן, דבר שהוביל ליצירת קשר עמה וביקור בביתה מעת לעת, קשר שנשמר עד ובסמוך לפטירתה. עוד נטען כי המנוחה מעולם לא התאסלמה, שמרה על שמה ועל סממנים יהודיים וראתה עצמה כיהודייה ולפני כ-8 שנים כתבה מסמך הנחזה להיות צוואה במסגרתו הביעה את רצונה לבוא בקבר בישראל בקבורה יהודית ומכאן שיש לקיים רצון המנוחה.
קושי בהכרעה
מנגד טענו שתי הבנות האחרות כי אימן המנוחה התחתנה עם אביהן לפני 55 שנים, משך כל השנים הגדירה עצמה כמוסלמית, קיימה מצוות האסלאם בין היתר הקפידה על צום הרמאדן, התפללה חמש פעמים ביום, ביקרה במסגדים , האמינה בנביא מוחמד ודרשה להיקבר בבית עלמין מוסלמי ליד בעלה והקשר עם שתי בנותיה האחרות היה קשר רחוק בלבד.
בית המשפט עשה ניסיון להביא הצדדים להידברות והסכמה אך משלא צלח הדבר, השופטת אפרת שהם – דליות, קבעה כי המנוחה תובא לקבורה בבית העלמין היהודי הקרוב ביותר למקום מגוריה, על מנת ששתי בנותיה יוכלו לפקוד את קברה.
"הנה כי כן ואף רצונן המובן של המשיבות להביא את אמן לקבורה בבית העלמין בו קבור אביהן, בקרבת מקום מגוריה שם חיה משך שנים, אך בשקלול האינטרסים המתנגשים כאשר נקודת המוצא בדבר השתייכותה הדתית של המנוחה ורצונה המשוער של המנוחה, אין לי אלא לקבוע כי אף הקושי הכרוך בכך למשיבות, דין עתירת המבקשות לקבורת המנוחה בבית עלמין יהודי להתקבל. אין באמור כדי לגרוע מזכות בנות המנוחה לקיים את מנהגי האבלות כל אחת לפי דתה ולפי המסורת שבחרה לקיים בה את אורחות חייה", כתבה השופטת בהחלטתה.
___________________________________________
