שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אלעד לנג, קיבל את תביעת האפוטרופוס הכללי לסילוק יד ממקרקעין בשכונת שייח ג'ראח בעיר, ולהריסת המבנים בהם. ההחלטה התקבלה בתום דיון ממושך, שבו נדונו זכויות השימוש והדיירות המוגנת של הנתבע, במקרקעין המדוברים. השופט גם הורה לנתבע לשלם הוצאות משפט 30 אלף שקלים.
התביעה הוגשה על ידי האפוטרופוס הכללי, שמנהל את המקרקעין בשכונת שייח ג'ראח מכוח סמכותו לניהול נכסי נעדרים לפי החוק. המקרקעין המדוברים כוללים מספר חלקות, בעליהם הרשומים של המקרקעין הם נעדרים והנתבע, הנו בעל זכות דיירות מוגנת בשתי חלקות הסמוכות למקרקעין. זכויותיו נובעות מהסכם שכירות שנחתם בשנת 1955 בין אביו, לממונה הירדני על רכוש האויב. בשנת 1983 הועברו זכויות אלו לנתבע ולאחיו.
התובע טען כי הנתבע פלש למקרקעין שבסמוך לחלקותיו, וביצע בהם עבודות בנייה שונות, כולל הקמת שני מחסנים ובניית חלק ממבנה מגורים בשתי חלקות. כמו כן, נטען כי המקרקעין היו פנויים וריקים בין השנים 1967 ל-1989, והנתבע הכיר בכך שאין לו זכויות במקרקעין אלו עד למועד הגשת התביעה.
הנתבע מצדו טען כי הוא ואביו החזיקו בנכס מוגן למגורים הכולל את כל שטח המקרקעין המדוברים, מבלי להתייחס למספרי החלקות. לטענתו, התובע הכיר בשימוש שנעשה במקרקעין ולא טען עד כה כי הנתבע פלש אליהם.
עמדת האפוטרופוס התקבלה
בפסק הדין בו הורה השופט לנתבע לפנות את החלקות עד חודש ספטמבר ולאחר מכן ינתן צו הריסה. השופט לנג ציין כי המחלוקת מצומצמת לשאלה האם זכות הדיירות המוגנת של הנתבע חלה גם על שטח המקרקעין המדובר.
בית המשפט קיבל את טענות האפוטרופוס הכללי, והעדיף אותן על פני גרסת הנתבע. ראשית, בית המשפט הסתמך על לשון הסכם השכירות שנערך בין אביו של הנתבע לממונה הירדני, שממנה עולה כי הנכס שהושכר כלל דירה בת שני חדרים, מטבח ובור מים בשתי החלקות בלבד. שנית, בית המשפט דחה את טענות הנתבע לגבי בורות המים שנמצאו בחלקות וקבע כי אלו לא מוכיחות זכויות דיירות מוגנת במקרקעין אלו.
בית המשפט ציין גם כי הנתבע עצמו התייחס בזמנים שונים לשתי החלקות בלבד כשדיבר על זכויותיו המוגנות, ולא כלל את יתר החלקות שבמחלוקת. בנוסף, הודגש כי אין זה סביר לכלול בהסכם השכירות שטח גדול הכולל מספר חלקות מקרקעין בשטח כולל של כ-200 מטרים.
___________________________________________
