אישה שביקשה להיעצר, התבצרה בניידת רק שהשוטרים לא יפקירו אותה ואת בן זוגה בחניון נטוש באמצע הלילה, במהלך אחד מסגרי הקורונה, לאחר שהשוטר ניסה להוציא אותה בכוח מהניידת, זוכתה באחרונה מהאישומים נגדה. השופט קבע כי מדובר היה במקרה כאוב, שנסיבותיו חריגות וקורבנותיו הם השוטר שאכף את הדין והנאשמת שהפרה את הדין.
על פי כתב האישום, בחודש מרץ, לפני 4 שנים, בליל שבת, בשעה 03:30 לפנות בוקר, בעיצומו של סגר "הקורונה" הראשון, אשר אסר תנועה של אנשים גם מחוץ לערים, נמצאה הנאשמת ובן-זוגה נוסעים ברכבם על כביש מספר "1" לכיוון ירושלים. בן-הזוג נהג והנאשמת נסעה לצדו. ניידת משטרתית שעצרה את הרכב בכביש, מצאה שהוא אינו מורשה בנסיעה. לפיכך, נאסר על המשך נסיעתו והוא הושבת.
הנאשמת, שהבינה כי אין דרך להגיע לביתה, החלה לצעוק ולהתלהם כלפי השוטרים. בהוראת קצין שהגיע למקום, בני-הזוג הובאו באמצעות ניידת למקום "בטוח" (בעיני המשטרה) – חניון הנושק לתחנת הדלק במחלף "שורש". בהגיעם ליעד, הנאשמת סירבה לרדת מהניידת, והיא נשמעה צורחת כמעט ללא הפסקה, ודרשה להסיע אותה לביתה, לתחנת המשטרה, או אף "לעצור" אותה, הכל רק לא להשאיר את בני-הזוג בחניון הריק והחשוך ללא תחבורה ציבורית.
השוטרים הסבירו לשניים כי אינם חברת הסעות ועליהם לתעדף משימות. בן הזוג ציית לשוטרים ויצא מהניידת אך בת הזוג החרדה, התבצרה בניידת והתחננה להיעצר. השוטר הפר את זכותה היסודית להיעצר, והחליט להפעיל כוח להוציאה משם, היא בעטה בו, ואז הוא גרר אותה החוצה, לטענתו היא גם נשכה את אצבעו.
"נסיבות מיוחדות"
לימים, היא הועמדה לדין והסנגור טען כי הפעלת הכוח של השוטר הייתה לא מוצדקת וכי הגם שברגיל המשטרה אינה חברת הסעות של מי שהיא מורידה מהכביש – בנסיבות של סגר, חרדה מנגיף מסוכן משתולל ברחובות, העדר תנועה, חושך וקור – היה על השוטרים להביא את בני הזוג לביתם במקום מבטחים.
כאמור, השופט מוחמד חאג' יחיא, שזיכה את הנאשמת מחמת הספק, ציין בהחלטתו כי למרות ההתנהגות המתלהמת של הנאשמת, התנהגות שיש לגנות, אך כפי שהוכח במשפט, קם ספק שמא היא ביצעה את העבירות שיוחסו לה, זאת בהתחשב בנסיבות החריגות מאוד (עד קיצון יש לומר), בהן התרחש האירוע. התביעה לא העמידה לדין את הנאשמת בגין תקיפת שוטר, לא כל שכן בגין גרימת חבלה של ממש ונקבע לחליפין כי אלמלא הזיכוי לגופו של הפעלת הכוח – היה מזכה בשל הגנה מן הצדק.
"לא ברור מדוע השוטר לא עצר אותה נוכח סירובה להתפנות מהניידת וכי אז יכל להפעיל כוח סביר לאכיפת המעצר (בהנחה שהיה צורך להעביר אותה לניידת אחרת), אלא הוא פעל למשוך אותה בכוח פיזי לפני המעצר. תיאור "הבעיטה" מתיישב גם עם התנגדות הנאשמת לרדת מהניידת עת נשכבה בזמן שהשוטר ניסה בכוח להוציאה. כך שלא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי שהבעיטה מצדה הייתה יזומה במטרת תקיפה של השוטר", כתב השופט חאג' יחיא בהכרעת הדין.
עוד הוסיף: "מקובל עליי תיאור הקצין לפיו, המשטרה אינה "חברת הסעות". אך לא מקובלת עליי ההנחה לפיה, המשטרה לא תסייע בידי אדם בשעת מצוקה כבנסיבות אלו ממש".
___________________________________________
