היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הגישה התנגדות להסדר פשרה בהליך המאחד ארבע תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד שבע חברות ביטוח מובילות במשק, אשר עניינן בגביית תשלום חודשי נפרד בפוליסות ביטוח חיים, בגין כינון הפוליסה וניהולה, הגם שבפוליסות אלו לא הופיעה דרישה לגבייה שכזו לכתחילה.
התיק עבר מספר גלגולים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט והעליון, ובעבר כבר הוגשה התנגדות להסדר הפשרה הראשון, מטעם היועץ המשפטי לממשלה דאז. בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה דאז, ודחה את הסדר הפשרה הראשון תוך שקבע כי הוא אינו הוגן מהטעם שההטבה שהוא מקנה לחברי הקבוצה, בשיעור של 11% מגובה הנזק בגין העבר והפחתת הגבייה העתידית ב-25%, נמוכה באופן משמעותי מההטבה הראויה וההוגנת, בשים לב לפוטנציאל התובענה וסיכוייה.
בהמשך להחלטה זו ובמסגרתה, אושרו חלקית כל התובענות לניהול כייצוגיות, בחלק שהתייחס לפוליסות משולבות חיסכון. בחלק שהתייחס לפוליסות ריסק טהור (למקרה מוות), נדחו הבקשות לאישור ניהול התובענה כייצוגית. לאחר הגשת בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון מטעם הצדדים שנמשכו, התיק חזר לבית המשפט המחוזי, והצדדים פנו להליך גישור אצל השופט בדימוס דנציגר (במקביל לניהול הליך הוכחות), במסגרתו הגיעו הצדדים להסדר פשרה חדש, שביחס אליו הוגשה התנגדות עדכנית דנן מטעם היועצת המשפטית לממשלה.
להגן על הזכויות
בהתנגדות להסדר הפשרה, שהוגשה לבית המשפט צוין, כי הרצון לקדם הסדר פשרה שיביא לסיום ההליכים בהסכמה, אינו יכול להיות סיבה לאשר הסכמות שאינן מתיישבות עם הוראות החוק ותכליותיו, עם עקרונות חוזיים ברורים ועם הצורך לוודא שזכויות חברי הקבוצה אינן מקופחות.
אשר לשיעור הפיצוי המוצע לחברי הקבוצה – הפיצוי של 42% שסוכם עליו במסגרת הסדר הפשרה המתוקן, גבוה משמעותית מהפיצוי שהוצע מלכתחילה (11%), ותואם את המלצות בית המשפט במספר החלטות, וכן את המלצת הבודק שמונה בתיק בעבר. היועצת המשפטית לממשלה השאירה רכיב זה בהסדר לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף לכך שמדובר בהשבה הכוללת תשואות בפועל גם משנת 2013 ואילך, ולא רק עם תוספת הצמדה למדד או תוספת ריבית והצמדה (כלומר, מצב בו ההשבה תהא ללא מלוא התשואות בפועל שהגיעו למבוטח).
כך ציינה היועצת המשפטית לממשלה: "השבת התשלומים ללא השבת התשואה המלאה שהעמיתים זכאים לה אלמלא הגבייה לגורם פוליסה מהווה השבה חלקית בלבד, אשר דה פקטו תשקף שיעור השבה נמוך באופן שאינו זניח".
בנוסף, נטען בהתנגדות כי "שאלת הוספת התשואות היא בעלת השלכות רוחב שיש לפסוק בה במסגרת פסק דין מנומק, בהתאם לחובת ההנמקה המוגברת החלה על בית משפט המכריע בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית".
בנוסף, לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שאלת ההסדרה העתידית לעניין המשך גביית מחצית מגורם הפוליסה, בהתאם לההסדר, הושארה לשיקול דעת בית המשפט בנסיבות תיק זה, וכן ההפחתה העתידית בעלות גורם הפוליסה צריכה להיות מופנית במלואה להגדלת רכיב החיסכון, ולא להתחלק בין רכיב החיסכון לרכיב הריסק (חלוקה שמשמעותה הינה כי לפחות חלק מהכספים יחזרו לחברות הביטוח הנתבעות).
התנגדות גם לשכר הטרחה
היועצת המשפטית לממשלה אף הביעה התנגדות לחישוב שכר הטרחה במסגרת הסדר הפשרה, לבאי כוח התובעים – הן לעניין גובה מדרגות האחוזים הנגזרות מסכום ההשבה (במיוחד במדרגה שמעל 100 מל"ש, שם הסכימו על 8-6%, בעוד שהיועצת המשפטית לממשלה סבורה שיש לקבוע 2-1%, בהתאם לפסיקה ולתזכיר הצעת חוק לתיקון חוק תובענות ייצוגיות), והן ביחס לחישוב שנעשה בהסדר הפשרה לכל נתבעת בנפרד במקום לראות את סך כל הסכומים כהשבה אחת מצטברת.
לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, יש לחלק את שכר הטרחה באופן יחסי לסכומי הפיצוי של כל אחד מתוך סך כל הפיצוי המצטבר בתובענה כולה, וכן יש לתקן תשלומים מוסכמים החורגים מהאחוזים המרביים, שניתן לפסוק לשכר טרחה של עוה"ד וגמול (לתובעים המייצגים) יחדיו.
בנוסף, הובעה התנגדות היועצת המשפטית לממשלה, בין היתר, ביחס לאופן ביצוע ההשבה לחברי הקבוצה, ובכלל זה ביחס לגובה הרף התחתון הפוטר את חברות הביטוח מהעברת הכסף למבוטח או יורשיו/מוטביו ומייעדו לקרן שהוקמה מכוח החוק. בעמדה נכתב, כי יתרת הכספים הלא מחולקים צריכה להיות מועברת לחברי הקבוצה המזוהים ולא לקרן הנ"ל. עוד העירה היועצת המשפטית לממשלה, כי ככל שיופחת שיעור שכר הטרחה לעוה"ד כפי דעתה, הרי שיש להעביר את הסכום המופחת לטובת הגדלת סכומי ההשבה לחברי הקבוצה, וכן העירה כי יש ליידע כל חבר קבוצה שבגין תשלום הפיצוי ינוכה לו מס במקור.
לאור זאת, מבקשת היועצת המשפטית לממשלה מבית המשפט להתנות את אישור הסדר הפשרה בתיקונו בהתאם להיבטים המהותיים שפורטו במסגרת התנגדותה.
