לבית המשפט העליון הוגש ערעור על הכרעת הדין של אזרחית ישראלית אשר הורשעה במגע עם סוכן חוץ אך זוכתה מעבירת מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב, לאחר שמסרה מידע בעל אופי בטחוני לפרופיל פייסבוק אשר הזדהה כמוסלמי איראני וביקש לאסוף מידע נגד מדינת ישראל.
הפרקליטות סבורה כי מדובר בערעור עקרוני בעל חשיבות רבה נוכח התקופה הנוכחית, שעה שגורמי אויב מנסים לעשות שימוש באזרחים "מן השורה" למטרות ריגול ופגיעה במדינה ישראל ועל כן הרשעה בעבירות ביטחון חמורות אלו תכליתן להזהיר ולייצר הרתעה המושגת, בין היתר, באמצעות רישום פלילי והטלת סנקציה על מי שעשו כן.
מדובר בפרשיה חמורה במסגרתה מדינת אויב עשתה שימוש ברשתות החברתיות, על מנת לאסוף מידע נגד ישראל. הנאשמת עמדה בקשר עם פרופיל פייסבוק, שהציג עצמו כמוסלמי איראני, המתעניין בישראל וביהדות, וכינה עצמו בשם "ראמבוד נמדר". עם התפתחות הקשר, עברו השניים להתכתב ב"ווטסאפ", אז החל "ראמבוד" לבקש בקשות שונות מהנאשמת, חלקן בעלות אופי בטחוני מובהק. כך, בן היתר, ביקש "ראמבוד" מידע על מיקום בסיסי צה"ל ומטות גופים ביטחוניים אחרים; ביקש שתעביר לו את הטלפון של הרמטכ"ל; ביקש ממנה להשיג תמונות של בסיסים צבאיים והביע התעניינות מי ממכריה וקרובי משפחתה של המשיבה משרת בגופים אלה; ביקש ממנה לצלם את תעודת הזהות והדרכון שלה; ביקש ממנה להיכנס למשרד הפנים ולתעד במצלמה את עבודת הפקידים; דרש ממנה להיכנס לבניין השגרירות של ארצות הברית ולתעד את השגרירות מבפנים; פעל כדי לעודד את המשיבה לכוון את בנה דובר הפרסית לשרת ביחידת מודיעין; ביקש מידע על סידורי האבטחה בקניון בחולון לרבות אופן חימושם של המאבטחים ונהלי הפתיחה באש, ועוד.
כזכור, בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את הנאשמת בעבירה של מגע עם סוכן חוץ, אך זיכה אותה מעבירה של מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב. בית המשפט סבר כי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי מי שעומד מאחורי פרופיל הפייסבוק הוא "אויב", וכי ייתכן כי מדובר בעוקץ ברשת, או סוכן של מדינה ידידותית. בהמשך לכך גזר בית המשפט המחוזי על המשיבה עונש של חודשיים וחצי מאסר בפועל – כמניין ימי מעצרה לצד עונש מאסר על תנאי.
הפרקליטות הגישה ערעור על עצם זיכויה של הנאשמת מעבירת מסירת הידיעה לתועלת האויב.
מי האויב?
עמדת הפרקליטות היא שהמסקנה בדבר היותו של "ראמבוד" אויב, היא בראש ובראשונה מסקנה המבוססת על ההגיון והשכל הישר, שהרי עצם העובדה ש"ראמבוד" העלה בקשות בעלות מאפיינים ביטחוניים בולטים, מלמד על מטרותיו ועל זהותו. גם העובדה שהנאשמת סירבה לחלק מן הבקשות של "ראמבוד" יש בה כדי להצביע כי העבירה ידיעות שעלולות להיות לתועלת האויב, למי שהיא עצמה האמינה שהוא אכן אויב.
מכאן שקביעות בית המשפט ,לפיהן לא הוכח ש"ראמבוד" הוא אויב, כיוון שייתכן שהוא "מתחזה סתם" או סוכן ביון של מדינה ידידותית, הן בגדר תיאוריות ערטילאיות שלא רק שאין להן אחיזה בראיות, כי אם כאלה אשר בבירור אינן מתיישבות עם עובדות המקרה.
כמו כן, הפרקליטות סבורה כי שגה בית המשפט כאשר ערך את האבחנה כי בין מי שפוגעים בביטחון המדינה מתוך רצון מכוון לבין מי שעושים זאת ממניעים אחרים, ובכלל זאת מצב רגשי, כלכלי ועוד, זאת בין היתר, מאחר ותוצאות הסכנה העולות מן המעשים אינן הופכות פחותות בהתאם למניע.
הפרקליטות מדגישה כי הגם שאינה מבקשת להחמיר בעונשה של הנאשמת, המקרה מציף תופעה חמורה בעלת השלכות רוחב ממשיות, של מאבק בניסיונות ריגול של מדינות אויב, ועל כן קיימת חשיבות עקרונית לעצם הגשת הערעור.
חשיבות הערעור
העבירה שעניינה מסירת ידיעה העשויה להיות לתועלת האויב היא מהעבירות החמורות הקבועות בספר החוקים, ולראיה, העונש הקבוע בצידה הוא של 15 שנות מאסר. איסוף מידע, בין היתר על דרך של טיפוח "אנשי קשר" בתוך ישראל ושימוש בהם כדי להגיע למידע נוסף ומקורות מידע נוספים, הם מאבני הבסיס לפעילותם של אותם גורמים עוינים. הרשעתם של מי שהעבירו מידע לגורמים כאלה ואחרים בסוברם שהם אנשי אויב היא חלק מהמאבק בסכנת הריגול הרובצת לפתחה של מדינת ישראל, ומכאן שעצם הקביעה כי לא מדובר באויב, עשויה לפגוע במאבק רשויות הבטחון במאמצי הריגול של גורמים עוינים בישראל.
לאור האמור, מבקשת הפרקליטות מבית המשפט לקבל את הערעור ולהרשיע את הנאשמת גם בעבירה של מסירת ידיעה לתועלת האויב שיוחסה לה, לצד עבירת מגע עם סוכן חוץ בה הורשעה זה מכבר.
