בני זוג שכלבם נשך נער כבן 14, יפוצה על ידם בסכום של 130 אלף שקלים, כולל שכ"ט עורך דין, זאת למרות שבני הזוג הכחישו מכל וכל כי כלבם הוא זה שנשך את הנער, אולם השופטת ליאת בנמלך, קבעה כי הנער אכן ננשך על ידי כלבם של בני הזוג.
על פי התביעה, הנער שהיה תלמיד כיתה ח', הלך בדרכו מבית הספר לביתו, לפתע זינק עליו כלבם של הנתבעים, שכניו לרחוב, אשר הסתובב ללא השגחה, תקף אותו ונשך אותו, והוא נפגע בעיקר מנשיכה עמוקה באמת ידו הימנית. התובע טוען כי לאחר מכן ובעקבות האמור הוא פונה באמבולנס לבית החולים, שם בוצעה תפירה של הפצע, והוא הונחה לקבל שיקום רפואי. התובע טען לנכות צמיתה שנגרמה לו כתוצאה מהאירוע.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי ככל שהתובע הותקף על ידי כלב, טענה המוכחשת על ידם, הוא הותקף על ידי כלב שאינו שלהם. בנוסף חלקו הנתבעים על שיעור הנזק לו טען התובע. כן הגישו הנתבעים תביעה שכנגד נגד התובע, בה טענו כי התובע הגיש נגדם תלונה שקרית במשטרה ולווטרינר העירוני, אולם במהלך ניהול ההליך חזרו בהם הנתבעים מהתביעה שכנגד, וזו נמחקה.
101 סיבות
בא-כוח הנתבעים, טען כי הנער לא הוכיח את "עצם קיומו של אירוע נשיכת כלב הנטען להבדיל מחבלה למשל מנפילה סתם" והוסיף "ילד בן 14, אני לא יודע מה היחסים שלו עם ההורים שלו, כן, לא, ראינו שההורים שלו די פושרים לגבי התביעה הזו, ואם חלילה קנו לו אתמול את אותו סווצ'רט יפה אז הוא לא רוצה להגיד שהוא ננשך סתם, אולי הוא לא רוצה להצטייר כפחדן מול האחים שלו? 101 סיבות למה הוא יכול להפיל את זה על… יש ילדים בני 14 שממציאים סיפורים… משיקולים שלהם, חברתיים, מול ההורים, אני לא יודע, לא יודע מה הסיבה שלו להמציא סיפור".
מנגד, אימו של הנער סיפרה בעדותה כי הילד סיפר לה בזמן שהפראמדיק התקשר אליה: "אמא, אמא תקף אותו האסקי, כלב האסקי תקף אותי, נשך אותי ביד, אני הולך למות". השכנה דבש העידה "שמעתי צרחות, צעקות של מישהו. יצאתי לגינה, ראיתי ילד צורח וכלב בורח", והוסיפה כי אמנם לא ראתה את הנשיכה אבל ראתה: "ילד צורח עם יד מדממת … וראיתי כלב בורח והבנתי שמשהו קרה עם הכלב, כי שניהם היו באזור הזה הכלב והילד".
השופטת בנמלך שקיבלה את התביעה, ציינה בהחלטתה כי התובע הוכיח שנפגע כתוצאה מנשיכה של כלב. "אוסיף ואעיר כי לטעמי העובדה שהנתבעים עמדו גם בסיכומיהם על הטענה כי התובע לא הוכיח שנפצע מנשיכה של כלב – למרות כל הראיות שהוצגו ונשמעו בעניין ותוך שניסו לצייר את התובע כבלתי מהימן – אף מחלישה את גרסתם בכללותה", כתבה השופטת וסיכמה: "עדותם של הנתבעים היתה לא מהימנה, כי התנהגותם לאחר האירוע מחזקת את המסקנה שהנשיכה בוצעה על ידי כלב שלהם, וכי הם לא הוכיחו את טענותיהם ביחס לגדר המקיפה את הבית".
____________________________________________________
