שופט בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז, טל פרי, ביטל את הרשעת קרול פסלר, הנהגת שדרסה את רפאל אדנה ז"ל, השופט ציין כי במקרה דנן, "התנהלות הנאשמת וסנגורה מלמדים על ניסיון לניצול הפרוצדורה הפלילית על מנת לחמוק ממשפט צדק", כתב השופט בהחלטתו.
נגד פסלר הוגש כתב אישום ממנו עולה כי ביום 6.5.23, נהגה ברכב בשדרות בן גוריון בנתניה. הנאשמת עשתה כן בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 60 קמ"ש, באור יום, במזג אויר נאה, כאשר הראות טובה, בדרך דו מסלולית עם הפרדה בנויה (אי תנועה בנוי) ושני נתיבי נסיעה לכיוון דרום. באותה עת חצו את הכביש, ממזרח למערב, סבו של המנוח, עם שני נכדיו הקטינים, שלא במעבר חציה, כאשר הוא אוחז בידו את יד נכדו המנוח.
לאחר שחצו הולכי הרגל את מסלול הנסיעה לכיוון צפון, עלו הולכי הרגל על אי התנועה. בסמוך לאחר מכן החלו הולכי הרגל לרדת מאי התנועה הבנוי למסלול הנסיעה לכיוון דרום. או אז, פגעה הנאשמת באמצעות חזית צד שמאל של הרכב במנוח ובידו של הסב. כתוצאה מהפגיעה הוטח המנוח על אי התנועה הבנוי. כתוצאה מהתאונה, נפגע אדנה באורח קשה מאוד, הובהל לבית חולים ומותו כעבור 5 ימים.
לא הזעיקה כוחות הצלה
מיד לאחר התאונה, המשיכה הנאשמת בנסיעה רצופה, מבלי שעצרה לעמוד על תוצאות התאונה ומבלי שהזעיקה את כוחות ההצלה. לאור האמור בפרק העובדות יוחסה לנאשמת עבירה של הפקרה אחרי פגיעה. בישיבת ההקראה שנערכה ביום 19.2.24 הצהיר בא כוח הנאשמת כי "כתב האישום הוקרא לנאשמת מחוץ לכותלי בית המשפט, היא מבינה תוכנו, היא מודה בכל עובדות כתב האישום. אבקש להרשיע בעובדות המיוחסות לנאשמת בכתב האישום". לאחר מכן אמרה הנאשמת כי היא "מודה בעובדות כתב האישום".
מיד לאחר מכן ניתנה הכרעת הדין ובה נקבע כי "הנאשמת הודתה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום. לפיכך, אני מוצא את הנאשמת אשמה בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום ומרשיע אותה בהתאם".
בשלב זה, לאחר הרשעתה של הנאשמת בעבירה המיוחסת לה, קם הסנגור ממקומו וביקש להעלות טענה לפיה העובדות בהן הורשעה הנאשמת אינן מגלות את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום (בה הורשעה מספר שניות לפני כן). הסנגור ציין כי הוא סבור שיש להרשיע את הנאשמת בעבירה לפי תקנה 144 לתקנות התעבורה. עוד ציין הסנגור כי כתב האישום מנוסח באופן לקוי וחסר פירוט בעניין היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירת ההפקרה.
ביטול ההודאה
התביעה ציינה כי ככל שבפי הסנגור טענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום יתכבד הסנגור ויטען טענתו, ולחילופין, בשים לב להודאה בעובדות אך כפירה באישום הרי שיש מקום לקבוע את התיק לשמיעת ראיות. לאור האמור בדיון, ולאחר שנשקלו טיעוני הצדדים מצא בית המשפט לקבוע דיון נוסף בו הודע לצדדים כי בית המשפט אינו שלם עם הודאתה של הנאשמת ושוקל ביטולה של הכרעת הדין.
הסנגור ביקש שהות להשיב בכתב לבית המשפט וכן על מנת להסביר לנאשמת את מהות הדיון שכן הנאשמת אינה דוברת עברית והדיון, ככל הדיונים בתיק זה, מתורגם לשפה האנגלית על ידי מתורגמן. הסנגור הגיש תגובתו בכתב והמאשימה השיבה לטענותיו, אף היא, בכתב.
הסנגור טען כי בית המשפט קטע את דבריו, והכריע את דינה של הנאשמת, והוא סבור כי אין בסמכותו של בית המשפט להורות על ביטול ההודיה מיוזמתו. לתגובת ההגנה צורף תצהיר הנאשמת בו חוזרת היא על הודאתה בעובדות כתב האישום ואף מוסיפה כי היא מבינה את הכעס של משפחת המנוח כלפיה והיא מבקשת את סליחתם.
במענה לתגובת ההגנה, חזרה התביעה על עמדתה לפיה לא נפל כל פגם בניסוח כתב האישום. בא כוח המאשימה ציין כי במקום בו אין התייחסות ליסוד הנפשי בהגדת העבירה – היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות. עוד טוען ב"כ המאשימה כי גם אם היה מקום לפרט בכתב האישום את היסוד הנפשי אין פירוש הדבר שנפל פגם בכתב האישום. התביעה שבה על עמדתה לפיה אינה מתנגדת לביטול הכרעת הדין.
יעבור להוכחות
בסיכום טענותיה, ציינה התביעה כי הכרעת הדין ניתנה כדין ואולם, ככל והנאשמת כופרת ביסוד הנפשי על בית המשפט לבטל את הכרעת הדין ולקבוע את התיק לשמיעת ראיות. לחילופין, מבקשת התביעה לראות בטענות ההגנה טענה מקדמית ולפיכך יש מקום לבטל את הכרעת הדין, ולדון בטענה מבראשית.
השופט פרי כתב בהחלטתו כי עסקינן בעבירה חמורה אשר בצידה עד 7 שנות מאסר ומן הצדק כי הנאשמת לא תורשע בדין שעה שהיא אינה מודה, הלכה למעשה, ביסוד הנפשי המיוחס לה, ביטל את ההרשעה ורשם בפניו הודאת הנאשמת בכל עובדות כתב האישום תוך כפירתה ביסוד הנפשי, דהיינו רכיב המודעות.
______________________________________________________
