מצוקת החנייה באזור גוש דן, מובילה רבים להחנות את רכבם במקומות חניה פרטיים, אחד שכזה שחנה במקום עבודה פרטי של אדם בבני ברק, גילה לוחות עץ על רכבו כאשר חזר, המשטרה קבעה כי דווקא בעל המקום, הוא זה שיואשם בהיזק בזדון – בית המשפט עשה סדר והורה על זיכוי הנאשם מאחר ויתכן שבעל הרכב גרם לשריטות על הגג.
על פי כתב האישום המוזר, המתלונן החנה את רכבו הפרטי בשטח בית העסק של הנאשם, בבני ברק, על אף שילוט שהזהיר לא לעשות זאת ועל אף מחאות הנאשם. הנאשם, בעל העסק, המתין באותה שעה למשאית שבאה לאסוף לוחות עץ, ומכיוון שהרכב הפולש של המתלונן תפס את המקום בו התכוון הנאשם לשים את הלוחות, הוא פשוט הניח אותם על הגגון של מכוניתו של המתלונן.
זה שהגיע חזרה הוריד את הלוחות בעצמו, וטען לאחר מכן שהנחת הלוחות הביאה לשריטת גג הזכוכית של הרכב שלו, הזעיק את המשטרה למקום וזאת החליטה לעצור את בעל המקום ואף להגיש נגדו כתב אישום לאחר שבעל הרכב טען אף שהנאשם הלם באגרוף ברכב, אך סרטון שהוא עצמו הביא שלל זאת.
לא הוכח הנזק
באת כח הנאשם טענה, שכלל לא הוכח נזק, ומכל מקום – לא ברור שהנזק לא נגרם כתוצאה מהורדת הלוחות על ידי המתלונן. בנוסף היא טענה שעל פי חוק המקרקעין, מותר היה לנאשם לנקוט בצעד כזה בשל הפלישה לשטחו. כמו כן טענה לאכיפה בררנית – מאחר והמתלונן הסיג גבול ביודעין ולא נעשה איתו דבר.
מנגד התביעה המשטרתית ביקשה מבית המשפט לתת אמון בדבריו של המתלונן ולהרשיע את הנאשם על בסיס עדותו, התמונות והסרטון. לטעמה גם לו החנה המתלונן את רכבו בשטחו הפרטי של הנאשם, וגם לו אכן הייתה עתידה להגיע למקום משאית לאסוף את משטחי העץ, ניתן לראות בסרטון, שהנאשם יכול היה להניח את המשטחים במקום אחר ולא על גג רכבו של המתלונן.
שופטת בית המשפט השלום בתל אביב, תרצה שחם קינן, קיבלה לבסוף את הטיעונים העובדתיים של הסנגורית זיכתה את הנאשם.
"לא הוכח שהנאשם הניח את משטחי העץ על רכבו של המתלונן כשהוא שווה נפש לאפשרות שייגרמו שריטות על גג הרכב, בעת שהמתלונן יוריד את המשטחים מהגג או בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות שכשיוריד המתלונן את המשטחים מהרכב, ייגרמו השריטות לגג הרכב, לשמשה ולמוט. מכאן שבמצב דברים בו יתכן שהנזקים לגג, אם נגרמו, נגרמו כתוצאה ממעשיו של המתלונן, לא הוכח שהנאשם הוא שגרם אותם", כתבה השופטת קינן בהכרעת הדין.
___________________________________________
