בבית המשפט למשפחה בתל אביב התקיים לאחרונה דיון סוער בעניין צוואה שהותירה אם לאחת מבנותיה. למרות שהצוואה, שצוותה את דירתה לבת אחת בלבד, לא נשאה תאריך – השופטת קרן גיל החליטה לקיימה, לאחר שנוכחה כי היא משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של הנפטרת.
האם, שהלכה לעולמה בינואר 2020, כתבה בכתב-ידה כי בתה המבקשת "גדלה מיום הולדתה איתי ולא נטשה אותי אף לרגע, לכן היא היחידה שמחליטה מה לעשות עם הבית". היא גם ציוותה לה את תכולת הדירה ותכשיטים. יתר ילדיה התנגדו לצוואה, בטענה שהיא פרי השפעה בלתי הוגנת של הבת הזוכה והבן שלה, ושרצונה האמיתי היה לחלק את עיזבונה בשווה.
בדיון עלו טענות קשות מצד המתנגדים, כי הזוכה ענתה את אמה באכזריות, קבעה לה מה לעשות, וצעקה עליה ללא הרף. אולם, חקירתם הנגדית חשפה סתירות בגרסתם – הם תיארו את אמם כ"לביאה" חזקה ועצמאית שלא הייתה מושפעת בקלות. כמו כן, הוצגו הודעות טקסט שכתבה אחת המתנגדות לזוכה, ובהן היא הודתה לה על הטיפול המסור באם.
רצון האם
השופטת גם התרשמה מהעובדה שהמנוחה התגוררה תקופה אצל אחד המתנגדים, וסירבה לעבור ניתוח דחוף לקראת סוף חייה – דבר שהעיד על עצמאותה המנטלית והקוגניטיבית. כל האחים אישרו שקשריהם עם אמם היו טובים עד לפטירתה.
בסופו של דבר, השופטת דחתה את טענות ההשפעה הבלתי הוגנת והחליטה לקיים את הצוואה. היא ציינה כי על פי חוק הירושה, צוואת כתב-יד נדרשת לשאת תאריך, אך במקרה זה הזוכה הוכיחה שהצוואה משקפת את רצון הנפטרת. המתנגדים חויבו בתשלום 38,310 שקל הוצאות ושכר טרחה לזוכה.
____________________________________________
