בית המשפט העליון, קיבל את הערעור והרשיע את יאיר ביטון בעבירות מרמה והלבנת הון, עבירות מהן זוכה ע"י בית המשפט המחוזי. בעקבות הסכמות קודמות בין הצדדים, יושת על ביטון עונש של תשעה חודשי עבודות שירות וקנס כספי. "חברה ציבורית משמשת כצינור, פשוטו כמשמעו, להעברת כספים לגורמים עבריינים – היא חלום הבלהות של שוק ההון" קבע ביהמ"ש, שאף התייחס לעונש המוסכם וציין כי אין בו כדי להלום את חומרת המעשים ואת חומרת העבירות, אולם הדגיש כי עונש זה הוא חלק מהסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים "בחסותו של בית המשפט".
כזכור, נגד יאיר ביטון ואחרים הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום בפרשה שעניינה היקשרותה של חברת ב. יאיר, חברה ציבורית שהיתה בניהולו, בקשר עסקי משמעותי עם חברה שאחד מהנהנים ובעל השליטה בה הוא יצחק אברג'יל, שהורשע בעבר כמי שעמד בראש ארגון פשיעה.
על פי כתב האישום, במסגרת הקשר העסקי העביר יאיר ביטון מיליוני ש"ח מהחברה הציבורית לחברה שהיתה בשליטתו של יצחק אברג'יל, אגב ביצוע עבירות מרמה כלפי מנהליה של החברה הציבורית וכלפי החברה הציבורית עצמה, ותוך הסתרת הקשר העסקי עם החברה שהיתה בשליטתו של אברג'יל . הכספים אשר הועברו על ידי ביטון לחברה בשליטתו של אברג'יל מצאו את דרכם לאברג'יל עצמו, לבני משפחתו ולמקורביו.
בית המשפט המחוזי בת"א-יפו זיכה את ביטון מכל העבירות שיוחסו לו. הפרקליטות ערערה על זיכוי זה. בדיון שהתקיים בחודש יולי האחרון, הסכימו הצדדים לקבל את הצעת בית המשפט לפיה ביטון יורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה. כמו כן הוסכם כי הונחה תשתית להרשעתו של ביטון גם בעבירה של הלבנת הון, אולם נותרה מחלוקת בשאלה אם ניתנה לו הזדמנות להתגונן מפני הרשעה בעבירה זו. הוסכם, כי בכל מקרה, יושת על ביטון עונש של תשעה חודשי עבודות שירות וקנס כספי.
"חלום הבלהות של שוק ההון"
כאמור, כעת הרשיע בית המשפט את ביטון גם בעבירה של הלבנת הון, נוסף על קבלת דבר במרמה, לאחר שנקבע כי היתה לו הזדמנות להתגונן מפני הרשעתו בעבירה זו. בית המשפט ציין בפסק דינו כי: "מסכת האירועים העומדת בבסיס הפרשייה שלפנינו, בהם חברה ציבורית משמשת כצינור, פשוטו כמשמעו, להעברת כספים לגורמים עבריינים – היא חלום הבלהות של שוק ההון. ממש כך. במובן זה, הרשעת המשיב בעקבות אירועים אלה מתיישבת באופן מופתי הן עם תכליות חוק איסור הלבנת הון ומטרותיו, הן עם עקרונות היסוד עליהם מושתתת פעילותו של שוק ניירות הערך בישראל – וגם בכך, יש כדי להצדיק את התוצאה המתחייבת בעניינו".
בהחלטתו אף התייחס בית המשפט לעניין עונשו המקל של ביטון וציין כי "אין בעונש שהושת על המשיב כדי להלום את חומרת מעשיו, אולם ענישה זו מהווה חלק מן ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בחסותו של בית המשפט, בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של המשיב וההליך שלפנינו, ותו לא".
