בית המשפט לענייני משפחה קבע כי דירה שנרכשה על ידי בני זוג, אך הייתה רשומה רק על שם הבעל, תיחשב כרכוש משותף, ועליה להתחלק בין השניים, בין השאר, משום שהסכם הממון שנחתם ביניהם, אושר בהיותם ידועים בציבור ובשעה שלא חשבו כלל להינשא.
הגבר, שלא שבע נחת מפסק הדין, ערער עליו לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד – שדחה את ערעורו. הבעל גם נדרש לשלם הוצאות בסך עשרות אלפי שקלים.
הבעל הישראלי הכיר את האזרחית הזרה בישראל, לאחר שהוברחה לארץ לעסוק בזנות (גורל ממנו ברחה רגע לפני תחילת העיסוק בתחום). השניים חתמו על הסכם ממון, לפיו תשרור ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת.
בין היתר נקבע בהסכם, שאם תירכש דירה במהלך נישואיהם, ותירשם על שם אחד מהצדדים, היא תיחשב כרכושו, ובמקרה של פרידה תעבור אליו.
חששו זה של הגבר התפוגג במהרה, והשניים התחתנו, ועוד לפני שנולד ילדם הראשון, החליטו לרכוש דירה במשותף.
על פי הנטען, האישה הייתה מעורבת בכל הליך קניית הדירה, כולל בחירת מיקומה ועיצובה. גם טיוטות הסכם הרכישה כללו את שמה כשותפה לנכס לצד בעלה.
אולם בשל חשש להשלמת העסקה, בשל שהיית האישה בישראל במעמד ארעי, נמחק שמה של האישה מחוזה המכר. וכך, כשפרץ סכסוך הגירושין בין השניים, שלף הבעל את הסכם הממון ואת שטר המכר של הדירה, וסירב להכיר בכך שמחצית מהדירה שייכת לאשתו.
אישור מבית המשפט המחוזי
בשל עמדתו הנחרצת של הבעל, הגישה האישה, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן פסק דין הצהרתי, שבו ייקבע שהיא הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות על הדירה הרשומה על שם בעלה לשעבר.
השופטת מיכל ברגר בלום מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, קבעה בפסק דינה, כי כאשר הצדדים פנו לאשר את הסכם הממון ביניהם, הם היו עדיין ידועים בציבור ולא חשבו להתחתן. לדבריה, משעה שהחליטו השניים להתחתן, היה עליהם לאשר את ההסכם בשנית.
היות שהדבר לא נעשה, הסכם הממון ביניהם הפך לחסר כל תוקף.
בנוסף, מתחה השופטת ברגר בלום ביקורת על תקפותו של הסכם הממון בין השניים, משום שלדבריה, בעת החתימה על ההסכם, התקיימו ביניהם פערי כוחות משמעותיים והאישה הייתה תלויה באותה עת באופן מוחלט בגבר, ולא הייתה מסוגלת להביע כל התנגדות לדרישותיו, או לנהל משא ומתן מולו באופן שוויוני.
הבעל לא ויתר, והגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז בלוד.
גם שם נדחו טענותיו והשופטים ציינו, כי הם מסכימים עם קביעת בית המשפט למשפחה, לפיה הוראות ההסכם חלות רק על התקופה שבה בני הזוג היו ידועים בציבור.
על פי קביעתם, משעה שבני זוג נישאים חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון, הכוללות הסדר איזון משאבים על כל נכסיהם, שנרכשו במהלך תקופת הנישואים.
