התובעת עבדה במשך 14 שנים בחברת בזק, ולטענתה הייתה עובדת מצטיינת שהגיעה להישגים מרשימים, ואף זכתה לשבחים מהממונים עליה ולתעודת הצטיינות.
בשלב מסוים מונה מעליה ראש צוות חדשה שהציבה לה יעדים לא ראליים והחלה לרשום לה ציוני הערכה נמוכים.
בעקבות הדברים היא פנתה במכתב למנהל בכיר יותר שהיה ממונה גם על ראש הצוות שלה, ולדבריה מאז המכתב שונה היחס אליה והחלו ניסיונות להוציא אותה לפרישה. בפברואר 2009 היא הועברה למחלקה אחרת אשר אופי העבודה בה שונה בתכלית מהמחלקה הקודמת.
מספר חודשים לאחר מכן היא נפגשה עם מנהל בכיר נוסף, שהעלה בפניה טענות על אי עמידתה ביעדים. התובעת טענה שהיא עובדת חדשה במחלקה והובטח לה שיעזרו לה בהכנת תכנית עבודה לשיפור ההישגים. לדבריה היא המשיכה לעבוד ימים כלילות והגיעה לרמת ביצוע של 120% מהיעד. אלא שהמנהלים, כך לדבריה, בחרו להתעלם מהנתון הזה שמראה על מגמת עלייה ובחרו להתחשב בנתונים המצטברים של השנה.
לטענתה מטרת הצגת הנתונים הייתה מגמתית ונועדה להביא לסיום עבודתה. התובעת חשבה כי הגיעה לפגישה לצורך הצגת תכנית העבודה, אך הופתעה לגלות בסיומה כי היא מפוטרת מעבודתה. "הגעתי למשרדו והתחלתי לפרוש בפניו את תוכנית העבודה. הוא עצר אותי ואמר – חבל לך על הזמן, קראתי להודיע לך שאת מפוטרת". עוד הוסיפה התובעת כי ההודעה הפתיעה אותה לגמרי וכי היא הרגישה שכל עולמה חרב עליה. "לא הצלחתי לעצור את עצמי ובכיתי בכי היסטרי ללא הפסקה".
התובעת טענה שהחברה נהגה ברשלנות והיה עליה לסייע לה להתאקלם במחלקה החדשה, והוסיפה כי, "אין לאפשר למעסיקים להתנכל לעובדיהם ולהתרשל באופן בו מודיעים על פיטורין".
'בזק' טענה מנגד, כי כבר מ-2006 היא בתהליכי התייעלות וצמצומים, במסגרתם פרשו למעלה מ-2,000 עובדים. לטענת החברה התעורר חוסר שביעות רצון מתפקודה של התובעת בעבודתה, והיא נקראה למספר רב של פגישות בהן הוצגו בפניה טענות בנוגע לתפקודה. מאחר והשיחות לא הועילו, הומלץ על ידי מנהליה להכניסה לרשימת המועמדים לפיטורים.
עוד הוסיפו ב'בזק' כי פיטורים של עובד הינו דבר לא נעים, אך מדובר בהליך שגרתי ומכורח המציאות. "למעביד הזכות לפטר את עובדו בייחוד כאשר במקרה דנן מדובר בפיטורים על רקע התייעלות כלכלית".
התביעה הוגשה לבית משפט השלום בעפולה, בפני השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס. השופטת דחתה את טענתה של התובעת לפיה הביעות במעמדה בחברה החלו רק לאחר שליחת המכתב. "אם הכל היה תקין, מדוע היה לה צורך לשלוח את המכתב מלכתחילה", הקשתה.
השופטת גם לא השתכנעה כי העבודה של התובעת בשתי המחלקות הייתה שונה בתכלית, שכן התפקיד עסק במכירות ושימור מכירות בשתי המחלקות. השופטת קיבלה את עדותו של אחד מהמנהלים בחברה, שטען כי ההבדל בין המחלקות הוא סמנטי בלבד.
כמו כן, התייחסה השופטת לשיחת הפיטורים, אותה הציגה התובעת כהפתעה גמורה. "מדובר בראייה של התובעת המנותקת לחלוטין מהמציאות כפי שהשתקפה בביצועיה הנמוכים, במשובים השליליים שקיבלה וכפי שצוין במפורש בשיחות שהיו לה".
השופטת דחתה את טענות התובעת גם לגבי חוסר תום לב בפיטורים או זלזול כפי שטענה. "פיטוריה היו לאחר תקופה של מספר חודשי הסתגלות במחלקה החדשה. לא ראיתי בהתנהגות המעביד התנהגות שלא היתה סבירה". בסיום הדברים התביעה נדחתה כולה על ידי השופטת והתובעת תשלם ל'בזק' 8,000 ש"ח עבור הוצאות משפט.
