בית המשפט העליון דחה אמש את ערעורו של נאשם תושב ירושלים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בפברואר בשנה שעברה.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
כנגד המערער, המיוצג על ידי עו"ד אריאל הרמן הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון רצח ותקיפה סתם. על פי כתב האישום, באוגוסט 2016 שהה המערער בביתו בירושלים יחד עם זוגתו ושתי בנותיו א' ו-ע'. ע' ו-א' היו בחדרן, ובשלב מסוים פנתה ע' אל המערער וביקשה את עזרתו בתיקון כבל של טאבלט.
המערער נכנס לחדר, כאשר באותה עת שכבה א' על המיטה וצפתה בטלוויזיה כשלצדה זוג מספריים. בשלב זה, "ומסיבה שאינה ידועה בדיוק למאשימה", גמלה בליבו "החלטה לדקור את א' למוות". המערער נטל את המספריים ודקר באמצעותם את א' כעשר דקירות בצידו השמאלי של בית החזה ובידה הימנית, "וזאת במטרה להרוג את א'".
עוד נכתב בכתב האישום כי א' אשר הופתעה ממעשיו של האב צעקה לעברו: "למה אבא, למה?". מיד לאחר מכן השליך המערער את המספריים, הלך לסלון והתיישב על הספה, בזמן שבני המשפחה הזעיקו את כוחות ההצלה.
כתוצאה ממעשיו נגרמו ל-א' עשרה פתעי דקירה בצדו השמאלי של בית החזה, פצע חודר את בית החזה אשר גרם לדימום פנימי רב בבית החזה, פגיעות בריאות וקרעים בטחול. היא הובהלה לבית החולים כשהיא מורדמת ומונשמת.
המערער נעצר והובא לבית החולים "כפר שאול" לצורך הסתכלות במחלקה הפסיכיאטרית. במהלך ההסתכלות יצא המערער לעשן, וכאשר עובד בית החולים ראה אותו, הוא העיר לו כי, "מטופל אשר מצוי בהסתכלות אינו יכול לשהות בגינה". בתגובה לכך הכה אותו המערער תוך שהוא צועק לעברו "עוף מפה".
"התכוון להמית את השטן"
בהקראת כתב האישום מסרה המדינה כי הנאשם מאושפז בבית חולים לחולי נפש, וכי על פי חוות דעת הרופאים הוא אינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין. גם חוות הדעת של פסיכיאטר המחוז אישרו את ההבחנה כי הנאשם סובל ממחלת נפש, ולכן המליץ על אשפוזו של המערער בתנאי מעצר במרכז לבריאות הנפש, בכלא מג"ן.
בא כוחו של הנאשם, עו"ד הרמן, טען כי ביהמ"ש מוסמך ליתן צו אשפוז לפי סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, רק לאחר שייקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעשיית המעשה. עפ"י הסנגור, קיימות ראיות לכאורה לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות בלבד, ולא לעבירה של ניסיון רצח. עוד הוסיף עוה"ד, כי בעיניו הסובייקטיביות של הנאשם, תחת הפסיכוזה שבה היה נתון, התכוון להמית את השטן – אירנה, בת זוגו הקודמת, ולהציל את בתו, א'. לפיכך, כאשר א' צעקה, הוא חדל ממעשיו, כיוון שבעיניו הסובייקטיביות "השטן יצא ומת".
המחוזי קבע כי, "ישנן ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת (המערער) בביצוע עבירת ניסיון לרצח. בחינת מכלול החומר מעלה, כי המערער ביצע, לכאורה, את מעשי הדקירות בחזה של א' מספר פעמים מתוך כוונה להמית". עוד נקבע, כי "בהינתן קיומה של חזקת הכוונה, נוכח נסיבות ביצוע מעשה העבירה", אין בטענת הסנגור, לפיה בעולמו הסובייקטיבי של המערער הוא לא התכוון לדקור את א', אלא להגן עליה מפני השטן שנכנס לגופה, כדי לסתור את החזקה.
בהודעת הערעור שהגיש, חזרה עו"ד הרמן על טענתו המרכזית לפיה לא הוצגו ראיות לכאורה לעבירה של ניסיון לרצח. "אין אפשרות להוכיח כי במערער התקיים היסוד הנפשי של כוונה להמית".
המדינה, המשיבה לערעור, באמצעות עו"ד תמר פרוש, התייחסה לטענות בא כוח המערער לפיהן אין ראיות לעבירה של ניסיון לרצח, וטענה כי, "די בכך שיש ראיות לכאורה לקיומו של היסוד הפיזי של העבירה, וכי מכלול הנסיבות הפיזיות הן שמלמדות על מעשה העבירה שבוצע, ואין צורך להיכנס לפסיכוזה של הנאשם ולהתחיל לנתח את היסוד הנפשי שלו בכלים שבית המשפט בחון יסוד נפשי".
שופטי העליון, אורי שהם, ענת ברון ויוסף אלרון, קבעו בפסק הדין כי כאשר מדובר בנאשם חולה נפש, אין מקום לבחון את שאלת מחשבתו הפלילית, מאחר שאין ליחס לו אשם והוא אינו יכול לגבש מחשבה פלילית. השופטים קיבלו את עמדת המדינה לפיה יש לפרש את הביטוי "יש ראיות לכאורה כי הנאשם עשה את מעשה העבירה", המופיע בסעיף 15(א1) לחוק טיפול בחולי נפש, כמתייחס לראיות הנוגעות ליסוד הפיזי שבעבירה, וזאת בלבד, ואין צורך להצביע על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת יסוד המחשבה הפלילית. בסיכום הדברים דחו השופטים את הערעור על כל חלקיו.
