ביהמ"ש השלום ברמלה קיבל את תביעתו של עו"ד דוד שמרון בנוגע לפרסומים שנגעו להסכם סודי שנחתם בין רה"מ בנימין נתניהו לבין רעייתו שרה. בשל כך, הורה בית המשפט על דוד ארצי, מי שעמד מאחורי הפרסומים, לפצות את שמרון בכ-500 אלף שקלים וחייב אותו בתשלום סכום נוסף של 50 אלף שקלים לטובת אוצר המדינה. בפסק הדין צוין כי בהתאם לראיות יש להעדיף את גרסתו של שמרון וכי ארצי לא הצליח להוכיח כי מדובר בפרסום אמת.
בית משפט השלום ברמלה דן בתביעת עו"ד דוד שמרון נגד מר דוד ארצי בגין דברי מר ארצי בחודש מרץ 2021 בהם טען כי עו"ד שמרון, הציג בפניו בבית קפה בכפר סבא בשנת 1999 הסכם סודי בן 15 עמודים אותו ערך התובע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, גב' שרה נתניהו, על פיו היו ביניהם סידורים משפחתיים חריגים, ובהם איסור נסיעת ראש הממשלה לחו"ל ללא רעייתו בנסיעה הכוללת שהייה לילה בחו"ל, איסור הורשת רכוש לבתו שראש הממשלה מנישואים קודמים ובעיקר מתן זכות לרעייתו להיכנס לישיבות ולדיונים הסודיים ביותר או לאשר את מינויים של הרמטכ"ל ראש המוסד וראש השב"כ (להלן-"סיפור הליבה").
על מנת להסביר את המעשה הנפשע אותו מייחס מר ארצי לעו"ד שמרון שמהותו היא הפרת אמון חמורה של לקוחותיו, הפרת חיסיון עו"ד – לקוח, אי הכרת הוראות דין בסיסיות בענייני יחסי ממון, בני זוג נשואים והוראות הדין בעניין דיני ירושה, והשתתפות בעריכת הסכם בלתי חוקי בעליל, סיפר מר ארצי סיפור בו מוצג עו"ד שמרון על ידי גב' גיטה שרובר ז"ל בפני מר ארצי כאדם חסר עמוד שידרה, עלוב, אדם שמירר בבכי ומתחנן בפני הנתבע. שיפעל להחזיר לו את מקום פרנסתו המתגמל, כאדם שתואר על ידי אביו שלו, ארווין שמרון ז"ל כ"לא מוצלח" הזקוק לנדבות בסכומי עתק על מנת להתקיים, כזה המבקש מהנתבע רחמים על מנת לשמר את לקוחת משרדו אז, גב' גיטה שרובר, ולהמשיך לשכנע את גב' שרובר להמשיך לשלם למי שנחשב בעיניה, לדברי הנתבע, כעורך דין טיפש ואדם רופס, מיליוני דולרים מדי שנה בשנה עבור שירותיו (להלן-"סיפור הכיסוי").
"הבל ורעות רוח"
עו"ד שמרון טען בכתב התביעה כי דברי הדיבה של מר ארצי, על ענפיהם השונים, סיפור הליבה וסיפור הכיסוי, הם הבל ורעות רוח, לא היה ולא נברא, שקר וכזב ודיבה שכמעט שאין חמורה ממנה. הוסיף וטען עו"ד שמרון כי לא היה הסכם כמתואר ע"י מר ארצי בין ראש הממשלה לרעייתו. עו"ד שמרון מעולם לא ערך הסכם כזה בין ראש הממשלה ורעייתו לא ראה הסכם כזה, ולא הראה למר ארצי או למאן דהוא אחר הסכם כזה או משהו שנחזה להיות הסכם כזה.
בנוסף נטען, כי עו"ד שמרון לא פנה למר ארצי מעולם בבקשה לפנות בשמו לגב' גיטה שרובר לשם שמירת תפקידו כיועצה המשפטי. בניגוד לדברי מר ארצי, השכר ששילמה גב' שרובר לעו"ד שמרון אינו מתקרב כלל לסכומי העתק המתוארים על ידי מר ארצי, ולו גם בסדרי גודל.
לעמדת שמרון, תיאור נסיבות שכירת שירותיו של עו"ד שמרון על ידי גב' שרובר הם בדיה מוחלטת, שנועדה לבזות את עו"ד שמרון ואת שירותיו המקצועיים. אביו המנוח ארווין שמרון לא פנה אל גב' שרובר, בבקשה שתשכור את שירותיו. אביו המנוח ייצג את גב' שרובר בעצמו במשך שנים רבות באמצעות משרדו, והיה צפוי להמשיך לעשות כן אלמלא הלך לעולמו במפתיע בגיל צעיר בשל אירוע לבבי כשהוא בשיא פעילותו. גב' שרובר ידעה שפטירתו של ארווין שמרון ז"ל היתה פטירה פתאומית, ואין להעלות על הדעת כי היא אמרה את דברי הכזב שמייחס לה הנתבע.
"אמת דיברתי"
בכתב ההגנה הודה מר ארצי בפרסומים והודה שיש בפרסומים אלו לשון הרע על עו"ד דוד שמרון, וטען שיש לדחות את התביעה נגדו מכמה סיבות שונות. ראשית, טען, כל דבריו הם אמת, והדברים היו כפי שתיאר בפרסומים ובראיונות בהם התראיין, ולראיה, הוא עבר בדיקות פוליגרף ונמצא דובר אמת, ולכתב ההגנה צורף מכתב של מכון פוליגרף "שגיא" המופנה לעיתונאי בן כספית שהנתבע דובר אמת בכל הקשור למינוי ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל. במסמך זה נרשם כי מצב בריאותו שלו תקין.
בנוסף, כך לעמדת ארצי, הפגישה בינו לבין מר רביב התקיימה במחצית השנייה של שנות ה-90, ולא כפי שאמר בראיונות שהפגישה הייתה בשנת 1999, מכיוון שבשנת 1999 מר נתניהו הפסיד בבחירות למר אהוד ברק. סיבה נוספת, לגישתו של ארצי, היא העובדה שעו"ד שמרון הוא דמות ציבורית, ומדובר בעניין ציבורי מובהק, ויש לו נגיעה לענייני ציבור והשפעה עליהם במידה זו או אחרת;
ארצי הוסיף עוד להגנתו כי הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב. מעבר לכך, לשיטתו, אין הצדקה לפסיקת פיצויים לעו"ד שמרון לא כל שכן בסכום הנתבע, שכן מדובר על תביעה לפסיקת פיצויים יותר מפעם אחת על אותו פרסום.
בתיק זה התקיימו 22 ישיבות.
בסופו של יום קיבל בית המשפט את תביעתו של עו"ד שמרון וקבע שיש להעדיף את הראיות מטעם עו"ד שמרון על פני הראיות שהגיש מר ארצי, כי מר ארצי לא הוכיח שדבריו הם אמת, כי מר ארצי התכוון לפגוע בתובע בחוסר תום לב, למר ארצי לא עומדת הגנת תום הלב, כי הפרסומים מהווים מספר פרסומים שכל אחד מהם מזכה את עו"ד שמרון בפיצויים, וכי מר שמרון זכאי לפיצויים ללא הוכחת נזק.
בסופו של יום פסק ביהמ"ש כי על ארצי לשלם לתובע כדלקמן את הסך כ-425 אלף שקלים וכן שכ"ט עו"ד בסך 50 אלף שקלים. כמו כן ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את הסך 50 אלף שקלים.
