בספטמבר 2000 החלה האינתיפאדה השנייה, וכוחות הביטחון התמודדו עם הפרות סדר ומחאות ברמות שונות, שהסלימו במהירות לכדי פיגועים. בתקופה זו פרצו מהומות גם בהר הבית בעקבות ביקורו של ראש האופוזיציה דאז, אריאל שרון, במקום.
שכונת גילה בירושלים ספגה ירי מבית ג'אלא. העיתונאי משה נוסבאום דיווח יום אחד כי "חילופי האש נמשכים כבר כשלוש שעות", וכי "אזרח תושב השכונה נפגע מקליע בפניו". לדברי אלוף (מיל') יואב (פולי) מרדכי, מפקד לשעבר ביחידה 504, הירי לעבר גילה, הממוקמת על הרכס הדרומי של העיר, היה מהחמורים באותה תקופה: "מדובר באיום חיצוני שמגיע עד לשכונה חשובה בירושלים. היינו צריכים לקבל מידע מאיפה הירי, באותו זמן צה"ל לא נכנס לשטחי A. אמרתי למפעילים שהם חייבים לגייס את גנב הרכב האחרון במחנה הפליטים, שמצטרף לחוליות כדי לירות". בעקבות זאת החלו המפעילים לגייס סוכנים מרחבי יהודה ושומרון.
סא"ל יהודה אדרי ז"ל מיחידה 504 התגייס למשימה לאחר שהתקבל דיווח ממשטרת ירושלים על פנייה מתושב בית ג'אלא, חסן אבו שעירה, בן 32, בעל רקע פלילי שלימים ייקרא 524. חסן, שעבד בבית אבות בגילה, טען כי ברצונו לסייע לכוחות הביטחון להפסיק את הירי לעבר השכונה וטען כי המצב מזיק לתושבי בית ג'אלא.
גיוס
תיק ההפעלה של "מלכודת הדבש", שהיה מסווג וסודי ביותר, חושף כי ב-22 בנובמבר החל קשר עם המקור, שהיה עד לאחרונה פעיל תנזים פתח והתנדב לחשוף פעילי תנזים משמעותיים. כדי להעריך את אמינותו הורה אדרי למקור להתחיל לדווח, ועל סמך המידע שנמסר ייקבע אם יגויס כסוכן.
אמנות הגיוס מורכבת, עם קורסים שמעבירים השב"כ והמוסד שמלמדים אותה – אבל זה גם משהו שצריך לחוות. מרדכי אמר: "כדי לגייס אדם צריך לגעת בו. להגיע לנימי הנפש שלו, וכמו פסיכולוג, טוב להבין מה מניע אותו – כשהוא אפילו לא מודע לכך". הוא הוסיף: "צריך למצוא את הפצע שלו, לטפל בו – אבל לא לרפא אותו. טפל בו כך שזה לא שורף אותו כאשר הוא בקשר איתך, אבל להמשיך לעזוב את הפצע הזה. הקג"ב קרא לזה 'לכו תחפשו את הנכים האלה, אבל הנכות שלהם לא נראית לעין'", אומר אל"מ (מיל') דורון אמיר.
מצבו של אבו שאירה מורכב. לאורך השנים התפרנס מעבודה בבתי אבות בירושלים ויצר קשרים עם ישראלים, עד כדי כך שחלקם אף גייסו כספים לטיפול רפואי באחד מילדיו. המפגש השני בין אדרי לאבו שאירה התמקד בסיפור חייו ובמקורביו, במטרה להבין את המוטיבציה שלו ומה ניתן להפיק ממנה – כלומר, איזה מידע הוא יכול לספק.
מנגד, הגורם מסביר כי הוא משתף פעולה כי הוא חושש שלא יוכל להגיע לעבודה בגילה. "הובהר לו כי כל עוד הוא נמצא איתנו בקשר, נוכל להבטיח את העברתו מבית לחם למקום עבודתו – ולפצות אותו על סיוע למאמץ הביטחוני ומניעת הרג חפים מפשע", נכתב בתיק.
בשלב זה, המקור עדיין מסרב לקבל כספים בטענה שזו אינה מטרתו. עם זאת, הוא הסכים לקבל טלפון סלולרי וכרטיס טעינה. "פעולת קבלת הכסף היא די קשה לסוכנים", אמר מרדכי, "היא מסמלת עבור הסוכנים שהם עובדים אצלנו. לא משנה מה הסכום – דולר או עשרת אלפים דולר – הדבר הזה הוא סוג של רוביקון שהסוכנים מתקשים לחצות", הוסיף אל"מ ר', לשעבר מפקד יחידה 504.
אבו שאירה חוזר להיות פעיל תנזים, ובפגישה השלישית הוא מוסר את שמו של מנהיג התנזים האזורי – אחד מיעדי כוחות הביטחון. הוא כבר נפגש עם בכירים נוספים בגזרת בית לחם, בהם ריאד אל-עמור, שאף הזמין אותו לארוחת ערב בביתו.
בשלב זה מבינים בשב"כ שכבר לא מדובר בסוכן דיווח, אלא באדם פרטי שנכנס למעגל הפנימי, ולאחר פגישות איתם הוא מודיע לשב"כ על התוכניות של אותם פעילים. שבוע לאחר מכן הוא כבר מספק דיווחים שוטפים על אירועים, פיגועי ירי, זהות היורים והמיקום ממנו ביצעו את הירי. כאשר טען, כי הוא יכול לתת התרעה בכל פעם שחוליית אלעמור מתכוננת לביצוע פיגוע, כולל תיאור המכונית וזהות המחבלים – הדבר התברר כנכון. "אם הסוכן מדווח על תקיפות – ויש תקיפות, אם אנחנו גם מגיבים בטנקים עד כדי ירי ופוגעים באנשים – אז אתה מבין שיש פה סוכן שהפוטנציאל המודיעיני שלו מוכח", אמר מרדכי.
מחיר הבגידה: 1,000 שקל
בפגישה החמישית, אדרי, שכבר נמצא בקשר רציף עם הסוכן, נותן לו קוד דיווח המאפשר לו לזהות את מקום הירי של החוליה. למעשה, בשלב זה היחסים בין השניים מסלימים והופכים למבצעיים באופן מלא. שם, לראשונה, הוא משתכנע לקבל 200 דינר, שהם קצת יותר מ-1,000 שקלים, בטענה שהכסף מיועד למוניות, סימסים וכיבוד שהוא מזמין לפעילי התנזים כשהם נפגשים בלילה.
בפגישה השישית קהילת המודיעין מעוניינת לקבל דיווחים גם מהמקור, וכדי לאפשר זאת מחליטה היחידה לבחון את אמינותו של אבו שאירה. זו גם הפעם הראשונה שבכירים נוספים ביחידה מלבד אדרי מצטרפים לפגישה, שבה הדברים הולכים לכיוון אחר לגמרי. "במהלך הפגישה הרגשנו שהסוכן לא איתנו עד הסוף", נכתב בתיק, "ליוותה אותנו גם תחושה שהוא לא חושף הכל על עצמו ועל קשריו עם התנזים. להערכתנו הוא ממשיך לבחון אותנו ולכן טרם חשף את כל הקלפים".
כעת, המקור חושף בפני אדרי מידע חדש על חייו הפרטיים ומספר כי אל-עמור, ראש התנ"זים, סומך עליו ומבקש ממנו להעבירו מבית לחם לחברון. אדרי משיב ותוקף אותו על כך שהוא לא מאמין לו. בשלב זה מודה הסוכן כי בתחילת האירועים ירה מאזור בית ג'אלא שלוש פעמים, באמצעות רובה M-16 שקיבל מאל-עמור, וכי לאחרונה קיבל מכשיר מירס לדיווח והכשרת הקרקע לירי.
עם זאת, הסוכן ממשיך בפעילותו ומתקרב לראש התנזים. רק שהפעם הוא גם מתחיל לשלוף תרמילים שהוא אוסף לאחר ניקוי זירות הירי, מה שעוזר לכוחות הביטחון לקבוע באילו כלי נשק האויב משתמש.
משבר האמון
בפגישה השמינית מוסר אבו שאירה מידע על עסקת נשק רחבת היקף העומדת להתבצע בין סוחר נשק ישראלי-בדואי לבין פעילי תנזים. רק הפעם, אדרי מטיל ספק באמינות המידע ומחליט לערוך בדיקת פוליגרף לסוכן. "יהודה אומר לו שאנחנו רוצים לקחת אותו לשלב אחר", מספר מרדכי כיצד אדרי ניסה לשכנע את אבו שאירה לעבור את הבדיקה, "הוא אמר לו שהמידע שלו מאוד איכותי, ואנחנו רוצים לבנות איתו תוכניות".
באותם ימים, תחושת בטן מודיעה לאדרי שאבו שאירה אינו מדווח אמת עד תום. מבדיקות השב"כ עולה כי לא נוצר קשר בין הסוכן הבדואי מהנגב לבין אדם מהתנזים. בשלב זה אבו שאירה כבר מזוהה כמקור בעייתי, בעל רמת סיכון גבוהה.
ב-14 ביולי 2001 אמור הסוכן לעבור בדיקת פוליגרף במתקן של השב"כ כדי לברר את אמינותו. לראשונה, אדרי לוקח איתו שני מאבטחים חמושים והולך לנקודת מפגש בכביש המנהרות, שם הוא אמור לאסוף את אבו שעירה לחקירה בשב"כ.
הפגישה האחרונה
אדרי ושני המאבטחים שלו נסעו ברכב שדמה למונית פלסטינית לנקודת המפגש, עם חששות רבים בראשם. "אנחנו חוששים שהסוכן יבגוד ויביא איתו חוליה או שהוא עצמו ינסה לפגוע", אומר המאבטח רס"ן י', שנכח במבצע. ברכב נוסע יהודה, מוקף במאבטחים.
בזמן שהם ממתינים, אבו שעירה מתקרב אליהם. כשהוא מתקרב, רס"ן י' יוצא החוצה, והסוכן מחליט לחזור לשטח. אדרי מתקשר אליו ומשכנע אותו לאחר דיון ארוך לחזור לנקודת המפגש.
אבו שעירה מתקרב שוב למכונית, מכניס את ידו השמאלית לכיסו ומוציא חופן תרמילים ריקים, שאותם אסף לכאורה מכיתות היורים. באקט מתעתע, אבו שאירה זורק את התרמילים ומסיט את מבטו מאדרי ומשני המאבטחים. לאחר מכן הוא מנצל את הרגע ויורה באדרי מטווח אפס. בתגובה, רס"ן י' רודף אחרי אבו שעירה ויורה לעברו. בכדור ה-11 נפגע אבו שאירה.
יום לפני המבצע מודיע אבו שאירה למקורביו כי החליט להקריב את חייו כדי לטהר את שמו. במשימה זו נורה סא"ל יהודה אדרי ז"ל בליבו וקיפח את חייו. ב-18 באוקטובר חוסלו ריאד אל-עמור וראש תנזים נוסף.
