עבירות מין במשפחה גורמות לקרע עמוק. אישה תזכה מדודה לפיצוי של כ-150 אלף שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, לאחר שנזכרה בגיל 14, תוך כדי שיחה עם קרובת משפחתה, כי כארבע שנים לפני כן, דודה מנישואיו לאחות אמה, ביצע בה עבירת מין. "סבורני כי פסק דין זה רק יעמיק את הפצעים שבתוך המשפחה, תחת איחויים, אולם חרף כל המאמצים שנעשו, מתוך רצון כן לסיים את המחלוקת מבלי הצורך להכריע בה, הדבר לא צלח בידי", כתב השופט יניב ירמיהו בהחלטתו.
על פי התביעה, בגיל 14 לערך שוחחה התובעת עם קרובת משפחתה, גם היא בגיל העשרה, כשלפתע נזכרה באירוע, סגרה את דלת החדר וסיפרה לקרובת המשפחה כי הנתבע ביצע בה "מעשה אסור". קרובת המשפחה אמרה לתובעת כי עליה לשתף את הסיפור עם מבוגר. בהתאם לאותו זיכרון, בהיות התובעת בגיל 10 לערך, היא התארחה בביתם של הנתבע ורעייתו, ובמהלך משחק עם בתו של הנתבע, בת דודתה, נכנסו השתיים לחדר השינה של הנתבע. בשלב מסוים, נכנסה בת הדודה לשירותים שבחדר השינה, והנתבע, שבאותה העת שכב במיטת החדר כשהוא לבוש בתחתונים ובגופיה בלבד, קרא לתובעת לגשת אליו. כאשר ניגשה אליו, כך לזיכרונה, ביצע בה עבירת מין.
זיכרון האירוע אבד
משך ארבע שנים לא עשתה התובעת דבר, משזיכרון האירוע אבד לה, עד אותה שיחה שניהלה עם קרובת משפחתה. לאחר שיחה זו, פנתה התובעת לאמה ושיתפה אותה בפרטי המקרה ובהמשך שיתפה את אביה. הורי התובעת לא נתנו אמון מוחלט בגרסתה, עד כדי כך שכיום התובעת אינה בקשר עמם. התובעת ציינה, כי חששה לפגוע במרקם שבין המשפחות, בבני דודיה, בסבה ובסבתה, ולפיכך לא פנתה למשטרה או נקטה בהליכים משפטיים, עד אשר אזרה אומץ לפתוח בהליכים משפטיים.
הנתבע, מנגד, הבהיר כי טענות התובעת שקריות. כאשר נודע לו אודות הטענות המופנות כלפיו הוא חש זעזוע, שכן מעולם לא פגע מינית בכל גורם שהוא. הנתבע הדגיש, כי הוא מעולם לא ניצל יחסי קרבה וממילא היחסים שבינו ובין התובעת לא אפשרו לו לנצל את הקרבה. במהלך ההליך המשפטי הבהיר, כי רוב בני המשפחה לא נתנו אמון בגרסתה של התובעת, לרבות הוריה, סבה וסבתה, וזאת לאחר שהללו ביצעו את כלל הבדיקות הנדרשות, או לכל היותר הבהירו כי רשויות האכיפה הן שיחליטו בעניין, וכל עוד לא הוחלט אחרת, הנתבע כאילו לא ביצע דבר. בגרסתו במשטרה טען הנתבע כי מדובר בדמיון מודרך, כשבפועל לא היו דברים מעולם, ולראיה תלונתה של התובעת במשטרה נגנזה.
השופט האמין
השופט ירמיהו ציין כי פנים לתופעת השיכחון הניתוקי לכאן ולכאן והתופעה מעוררת התחבטות יוצאת דופן ולאחר התלבטות וניתוח כלל הראיות שהוצגו לפניו הוא הגיע למסקנה כי דין התביעה להתקבל. "התלבטתי על מסקנתי הסופית, וזו נובעת מהחשש פן יינתן פסק דין שאינו לוקח בחשבון את האפשרות כי מדובר בזיכרון כוזב… בנדוננו התובעת לא השתתפה בהליך טיפולי על מנת לשחזר את הזיכרון, הזיכרון שב למודעותה באופן עצמאי. אמנם הטריגר לכך אינו מובן, אך שוכנעתי כי הדבר קרה באופן ספונטני תוך כדי שיחה עם קרובת המשפחה, עם חזרתו למודעות סגרה התובעת את דלת החדר ושיתפה את קרובת משפחתה", כתב השופט בהחלטתו.
עוד הוסיף השופט: "אין מדובר ברף הנמוך של מדרג ההטרדות המיניות אך גם לא ברף הגבוה. עוד נתתי דעתי לשנים שחלפו ממועד האירוע, ההשלכות שנבעו מהכחשת האירוע על ידי הנתבע, תחושות התובעת כפי שתוארו לאחר הפגיעה, וכן שיקולי הרתעה מפני פגיעה בגופה ובנפשה של קטינה חסרת ישע. במבט השוואתי – ראיתי לאמוד את ראש הנזק של הכאב והסבל על סך של 120 אלף שקלים".
לצפייה ודירוג כבוד השופט יניב ירמיהו
