בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והשאיר במעצר עד תום ההליכים את עדאל אלסאנע שנחשד בסחיטה באיומים של קבלני בניין בדרום הארץ באמצעות חברת שמירה.
במהלך חודש מרץ השנה הגישה מחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, נגד עדאל אלסאנע בן 37, מטראבין אלסנע וחברת "עין האופק" שבבעלותו, בגין סחיטה באיומים של קבלנים בדרום בגובה של כ – 2.26 מיליון שקלים, קבלת דבר במרמה בגובה של 2.09 מיליון שקלים ועבירות כלכליות נוספות.
על פי כתב האישום שהגישו עוה"ד נועה ברח"ד ושאול אשחר, בין נובמבר 2018 ועד מרץ 2023, הפעיל אלסאנע חברת שמירה בשם "עין האופק", באמצעות שימוש בשמו של שבט טארבין, שזכה למוניטין שלילי בתחום הפרוטקשן והאלימות, סחט קבלנים בדרום. המוניטין העברייני של אלסאנע כבן שבט טארבין, סייע לו להטיל אימה על קבלני הבניה שפעלו באזור אופקים, שדרות ובאר שבע לפיה יגרם נזק לאתר הבניה, או לכלי העבודה של הקבלנים, אם לא ישלמו לו עבור "שירותי שמירה".
"שמירה כפויה"
לנוכח התופעה הרווחת של השמירה הכפויה, ברבים מהמקרים הנאשם כלל לא נדרש לאיים מפורשות לשם קבלת עבודת השמירה באתר הנמצא ב"טריטוריה" שלו, "המוניטין" שצבר לעצמו כ"נותן החסות" בשטח, מבהיר לקבלן הבניה שעליו להיענות ל"הצעת השירות" של הנאשם, ללא כל איום מפורש מצידו. קבלנים מסוימים אף פנו מיוזמתם לנאשם, מבעוד מועד, כדי להינצל מנזקים וגניבות.
לאור האמור, במקביל לכתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. במהלך יולי 2023, הורה בית המשפט המחוזי באר שבע לשחרר את שלסאנע ממעצר, תוך שהוא מציין שקיימת חולשה ראיתית בתיק, ובין היתר כי המחלוקת בין הצדדים נסובה על הסיבה בגינה הועברו תשלומים לנאשם. שכן, לטענת המדינה מדובר בכספי פרוטקשיין ואילו לטענת הנאשם מדובר בתשלום בעבור שירותי שמירה. חשוב להדגיש כי החלטה זו היא גם בניגוד להמלצת תסקיר השירות שטען שאין לשחררו.
בגין החלטה זו ערעורו עורכי הדין נועה ברחד ושאול אשחר מהמחלקה הכלכלית לבית המשפט העליון וטענו כי בית המשפט בחן את התיק בניתוק מתופעת הפרוטקשיין וייחס את היעדר הצורך להשתמש באיומים והעדר הפניות הישירות כהתקשרות לגיטימית. עוד נטען כי עבירת הסחיטה באיומים מקימה חשש למסוכנות, שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים ולכן אין בעבירות מסוג זה לשחרר לחלופת מעצר.
סחיטה מנומסת
בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה וקבע כי יש להתיר את אלסאנע במאסר עד תום ההליכים עוד קבע העליון כי השיחות שניהלו הקבלנים עם הנאשם סביב קביעת תנאי השמירה היו אכן נימוסיות, ואף התנהל משא ומתן בעל סכום התמורה המשולמת. לאחר מכן אף נשלח לקבלן הסכם שמירה מסודר לחתימתו.
״ברם בפועל, שיחות אלו התנהלו בעיני הקבלנים בלית ברירה. השירות של המשיב נכפה עליהם, הם לא יכלו להעסיק חברת שמירה אחרת ובפועל לא מעט פעמים לא הייתה שמירה באתר כלל… חרף זאת ידעו הקבלנים כי לא יאונה להם כל רקע וטובת רכושם מובטח להם. מנגד, ידעו הקבלנים שאם יסרבו לקבל את השירות או יפסיקו אותו הם ישלמו מחיר מידי וכבד של פגיעה או גניבה של רכושם, ככל הנראה על ידי מי מטעם חברת השמירה עצמה…", נכתב בהחלטה.
עוד קבע בית המשפט כי הראיות מצביעות על כך שהקבלנים התקשרו עם הנאשם לאחר שנמסר להם על ידי שליחים מטעמו שאי העסקתו תביא לפגיעה ברכוש. "מעיון בכל ראיה לבדה", נכתב, "ניתן לסבור כי המשיב הינו בבחינת טלית שכולה תכלת, רודף שלום, אוהב שלום ונקי מכל רבב, שכל רצונו היה לכלכל את משפחתו בדרך הישר מתוך עיסוק לגיטימי בהענקת שירותי שמירה ומתוך היכרותו הקרובה עם מנגנוני האלימות והגניבה שהם נחלת הציבור בדרומה של ארץ".
עוד ציין ביהמ"ש כי "המצב העגום של מערכת הפרוטקשיין בנגב ידועה לכל, והמציאות הוכיחה ומוכיחה כי בהיעדר מעטפת שמירה מטעם משפחות הפשע על רכוש הקבלנים, הללו עלולים בהסתברות גבוהה למצוא עצמם חשופים לנזקים ולגניבות. על רקע מציאות זו, המסרים שהועברו לקבלנים על ידי המשיב ושלוחיו מקיימים לכאורה על פניו את היסוד העובדי של עבירות הסחיטה באיומים".
