שופט בית משפט השלום באשקלון, עדו כפכפי, קיבל תביעה כספית שהגישו ניצול שואה שהלך לעולמו, נגד עוזרת הבית שסעדה אותו בשנותיו האחרונות וגנבה את כספו והורה לה לשלם סך של כ-240 אלף שקל כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
תחילת הפרשה בספטמבר 2016 אז החלה הנתבעת לעבוד כעוזרת בית במשרה חלקית עבור המנוח, שהיה אז בן 80 וסבל מעיוורון ומנכות מלאה. עיקר עבודתה היה לקרוא את עיתוני היום עבור המנוח, לסייע לו בענייניו הכספיים ולרכוש עבורו מוצרי מזון.
לאחר כשלוש שנות עבודה מצא הבן שהאישה שאמורה לעזור לאביו, גונבת ממנו כספים בהיקפים ניכרים. היא פוטרה ובהמשך הועמדה לדין בין היתר בעבירות של גניבה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט גזר את עונשה לארבע שנות מאסר בפועל ופיצוי למנוח בסך רבע מיליון שקל.
הבן נכנס בנעלי האב
לאחר ההרשעה, הגיש המנוח את התביעה הכספית לבית המשפט, כתביעה נגררת. במהלך ההליך הוא נפטר, ובנו נכנס בנעליו.
לטענת הבן העוזרת ניצלה את האמון שניתן בה ומשכה כמעט על בסיס יומי כ-5,000 שקל מחשבונו של המנוח, עד שרוקנה אותו. לגרסת התביעה סכום המעילה הכולל עמד על כמיליון שקל אותם על העוזרת להשיב.
מנגד טענה העוזרת שהיה על משפחת המנוח להיזהר ממנה, שכן עברה הפלילי – שכלל גניבות בסך 2.2 מיליון שקל משלושה מעסיקים שונים – פורסם לעיני כל במקומונים. עוד היא טענה שבעלה, עמו היא מצויה בהליכי גירושים, ידע על מעשיה ואף עודד אותה להמשיך – כך שהאחריות למעילות היא גם שלו.
השופט כפכפי שקיבל את התביעה ציין כי: "אמנם לא ניתן לדעת במדויק אילו סכומים נטלה הנתבעת לעצמה ואילו שימשו לצרכי התובע, אולם ניתן לזהות בבירור שינוי משמעותי בין גובה הכספים שנמשכו מחשבונות המנוח טרם תחילת עבודתה של הנתבעת לבין הסכומים שנמשכו לאחר שהחלה לעבוד".
השופט אף דחה את ניסיון העוזרת להפיל חלק מהאחריות לגניבותיה על הפרוד שלה ולדבריו, אף אם היה שפע כלכלי גדול יותר בתקופה בה גזלה הנתבעת מכספי המנוח, לא ניתן לקבוע בוודאות שבעלה ידע כי מדובר בכספים שמקורם בגניבה.
לצפייה ודירוג כבוד השופט עדו כפכפי