במשך תקופה ארוכה נפלה משפיענית הרשת והסטייליסטית אור לוזון להטרדות חוזרות ונישנות מצד עומר גואדה, גם צווי הרחקה ממנו לא הועילו והוא המשיך להטריד אותה – בשבוע שעבר נגזר דינו כאשר שופטת בית משפט השלום בתל אביב רונית פוזננסקי כץ דנה אותו ל-22 חודשי מאסר ו-5,000 שקלים פיצוי ללוזון.
כתב האישום, שכלל אישומים רבים בעבירות של 12 עבירות של הטרדה, 4 עבירות של פגיעה בפרטיות, 4 עבירות של איומים, 2 עבירות של הטרדה מינית, הפרת הוראה חוקית ועוד, בין אור לוזון, אשר הוגדרה כמשפיענית רשת לבין הנאשם לא היתה כל היכרות מוקדמת.
חרף זאת, במועדים רבים המפורטים בכתב האישום, נהג הנאשם להטריד את המתלוננת בשיחות טלפון רבות וכן בהודעות כתובות וקוליות.
הנאשם, כך על פי הרשעתו, איים על המתלוננת וזאת בארבע הזדמנויות שונות בין השאר איים עליה כי יניח מטען חבלה מתחת לרכבה.
פעם אחר פעם הפר צווים של בית המשפט, פגע בפרטיותה והטרידה, כאשר באחת ההזדמנויות אף הגדיל לעשות שעה שהתקשר אליה לאחר שנעצר בטענה כי מבקש לשוחח עם אחותו ובהזדמנות אחרת אף תקף אותה.
תיאור מעשיו החוזרים של הנאשם התפרשו על פני 13 עמודים של כתב אישום שאחז 16 אישומים.
תמונה מדאיגה
התביעה המשטרתית התביעה על התמונה המדאיגה העולה ממנו. מן האישומים עולה כי במשך חודשים הטריד הנאשם את המתלוננת בכל ערוץ אפשרי, לא נרתע ולא הפסיק.
לשיטתה הנסיבות לחומרה ברורות וזועקות לשמיים, שכן לא מדובר באירוע חד פעמי אלא בנאשם אשר לא השלים עם סירובה של המתלוננת לפתח עמו קשר ועל רקע זה מצא להטרידה ולאיים עליה פעם אחר פעם.
הנאשם פגע בשגרת יומה של המתלוננת, שלח לה הודעות וניסה ליצור עמה קשר טלפוני, הגיע אל ביתה, ערב לה במקומות שונים ואף תקף אותה.
באחת ההזדמנויות אמר למתלוננת כי הוא עומד להטמין מטען חבלה מתחת לרכבה והכל תחת הפרת צווי הגנה והרחקה שהוצאו כנגדו.
מן התצהיר שהגישה לוזון לבית המשפט עלה כי במשך תקופה ארוכה הטריד הנאשם את המתלוננת ואת בני משפחתה, עקב אחריה ואיים עליה.
לדבריה במספר מועדים איים עליה הנאשם כי ירצח אותה ויאנוס אותה, הגיע לביתה, התנפל על רכבה ושלח אנשים לאיים עליה ולהפחידה.
עוד כתבה כי קיבלה מהנאשם עשרות הודעות בכל יום וביקשה כי בית המשפט ימצה עמו את הדין כדי שחלילה לא יפגע בה.
לבסוף כתבה כי היא מפחדת וסובלת מסיוטים ופחדים וכי כל עוד הנאשם חופשי חייה לא יהיו שקטים.
השופטת פוזננסקי כץ הדגישה בגזר הדין כי אין מילים אשר יטיבו לתאר את חומרת מעשיו של הנאשם.
"מטרידה במיוחד היא העובדה שהנאשם בחר בקורבנו באופן אקראי, מבלי שקדמה למעשיו כל התגרות או היכרות – שגם אז לא הייתה יכולה להיות למעשים מסוג זה כל הצדקה. אלא שכאשר אין כל היכרות בין התוקף לקורבן, כאשר המעשים הינם כה אקראיים, כאשר לנאשם אין כל רצון או יכולת לגלות אמפתיה כלפי הקורבן, וכאשר הנאשם אינו מוכר לקורבן ולפיכך אין לו כל יכולת ולו אף תיאורטית לצפות את מעשיו, הרי שחוסר האונים ומידת הפגיעה של הקורבן הינה גדולה ומשמעותית במיוחד", כתבה השופטת בגזר הדין.
עוד הוסיפה השופטת: "עולה תמונה קשה ומצערת של מתלוננת אשר חוותה חשש גדול, חוסר אונים ומצוקה מול התנהלות הנאשם. הקורבן הפכה על לא עוול בכפה להיות מושא לגילויי אובססיה מצד הנאשם. כמי שאחז בו הדיבוק הוסיף הנאשם לפגוע באורח חייה ובשלוותה של המתלוננת כשהוא רומס ברגל גסה שורה של ערכים מוגנים שרובם ככולם נוגעים לזכותו של הפרט לחיות חיים שלווים וחופשיים מאלימות מילולית או אחרת, לפרטיות ולחיים בטוחים במרחב הציבורי והפרטי".
