האם הבנקים גובים עמלות בגין הוצאות ברוקר ובגין הוצאות סליקה באופן החורג מהעלות הממשית שגובה הצד השלישי ובשיעור מופרז, כך עלה מבקשת אישור תביעה ייצוגית נגד הבנקים שבסופה השופט בית המשפט המחוזי מרכז שמואל בורנשטיין, דחה את הבקשה כנגד שלושה בנקים ואילו כנגד בנק דיסקונט הבקשה התקבלה כאשר נקבע כי הבנק הפר חובתו בכך שגבה לכאורה מלקוחותיו תשלום עבור עמלת ברוקר זר בגין עסקה בניירות ערך זרים, וזאת בסכום העולה על ההוצאה הממשית שהייתה שלו ובניגוד לקבוע בתעריפון.
על פי הבקשה נגד בנק דיסקונט נטען כי הבנק גובה הוצאה המכונה "עמלת סוכננו בחו"ל" בסך של 7.5 דולר, שלא מופיעה בתעריפון המלא ואף לא בחלק 11 לתעריפון הבנק. שיעור ההוצאה אינו מצוין, ואף לא הערה לפיה העמלה היא "בהתאם להוצאה הממשית". העמלה המדוברת, כך נטען היא בשיעור מופרז, כאשר את ההפרש בין התשלום המשולם על ידי הבנק בפועל לצד שלישי, הברוקר, לבין העמלה שהלקוח משלם, גורף הבנק לכיסו, ובכך מתעשר שלא כדין. על פי חוות דעת המומחה, עלות ההוצאה הנגבית, בה אמור הלקוח להיות מחויב, היא בגובה של 0.75 דולר, אם בכלל, כך שהנזק לכל פעולה עומד על סך של 6.75 דולר.
בתשובתו לבקשת האישור הבהיר בנק דיסקונט כי הוא פועל לביצוע פעולות בניירות ערך זרים במרבית מדינות העולם בשיתוף פעולה עם בנק ההשקעות הבינלאומי "סיטי בנק" וחברות בנות שלו. הבנק הסביר, כי ניתן מבחינתו לבצע שירותי מסחר לסליקה מול שירותי המשמורת של סיטי בנק באמצעות שני אופנים שונים: האחד, באמצעות ברוקר מקבוצת סיטי בנק, אז תבוצע הפעולה באמצעות פלטפורמת השירות הייעודית של סיטי בנק – Citi Execution to Custody ובקיצור E2C, השני, באמצעות ברוקר שאינו חלק מקבוצת סיטי בנק, מתוך הברוקרים הזרים הנוספים מולם עובד הבנק, שהינם בעלי גישה לבורסה הספציפית בה מבוקש לבצע את הפעולה. הבנק אף העיר כי שירות E2C מאפשר, ככלל, התנהלות מופחתת סיכונים בהשוואה לביצוע ברוקר אחר שאינו מקבוצת סיטי בנק.
שיעור עמלה משתנה
אשר לעלות השירות, הבנק הבהיר בתשובתו כי שיעור העמלה עשוי להשתנות שכן הוא תלוי במספר גורמים והדגיש כי בכל מקרה הבנק גובה מהלקוח את עמלת הברוקר אותה גבה הברוקר הזר. הבנק אף ציין כי הוא "אינו מקבל מהברוקר הזר 'החזר'".
השופט ברונשטיין ציין בהחלטתו, כי הבנק הודה במסגרת ההליך כי הוא מקבל הטבות כאלה ואחרות כאשר הוא עובד עם "סיטי בנק" כקסטודיאן וכברוקר, וזאת במסגרת ההתחשבנות הכוללת ביניהם. בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה הוא נהנה באופן פסול מהחזרים כספיים, בזיקה לפעולות שמבצע הבנק בשם הלקוחות בקשר עם ניירות ערך זרים. הדבר אף עולה במפורש מהאמור בתנאי פתיחת החשבון. לאור האמור, הוכח על פניו כי קיים פער בין ההוצאה המשולמת לצד השלישי לבין זו הנגבית מהלקוח.
"הגעתי בסופו של יום למסקנה כי התובענה כנגד בנק דיסקונט מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי קיימת אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. בנסיבות אלה, ובשים לב לצורך לבחון את העניין בראי של "מינון ומידתיות", אין בידי לקבל את עתירת הבנק לדחות את בקשת האישור בשל הקושי הנוגע להתנהלותו של המבקש. בוודאי שאין מדובר בהתנהלות העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, ומנגד, נראה לי קיים צורך לקדם את האינטרס הציבורי העומד בבסיס בקשת האישור, קרי – גביית הוצאות שלא כדין מחברי הקבוצה", כתב השופט בורנשטיין.
